<h1>תשובות חכמי פרובינציא הלכ' גיטין סימנים ס'—ס"ב</h1>
<h2>דף יט:</h2>
תשובה לרב הנכבד דון בנדיג דאייגש נ"ע. יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם יאמרו לי חברי עלה לדוכן המעלות אני מחוייב המציאות להכיר חסרוני לבלתי אהרוס לעלות בסלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, להכניס רישאי ביני ארייוותא, לעלות בסלע המחלוקות בצורי היעילים, לו חכמתי השכלתי זאת הכבד ושב בביתי, ותהי זאת נחמתי כי יודע כל שער עמי לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות, למדתי לשוני לומר איני יודע, גם עתה לולי באמרי לא אדע אקיים שאדע הייתי אומר לא שאדע, אך זה החכם ר' שלמה הפציר בי ויאלצני לכתוב דעתי בזה, לכן נערתי חצני שנסתי מתני להחזיק במלאכה ללחום מלחמתה של תורה, ואדע כי לא אבוש מעלה דברי על שפת לשון כליותי ולא אכחידם תחת לשוני, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש. מעשה שהיה כך היה בבחור אחד מעיר א"ט הוציא חתנו אשתו מביתו בלתי ידיעתו כאשר סופר אלי, וכאשר בקש ממנו חתנו שיגרשנה והרבה אליו רעים עד שאמ' רוצה אני, ובא לפני ב"ד ובטל מודעא בפניהם ואמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו והלך לו, וכתבו הגט וחתמוהו אחד מן הדיינין עם עד אחר, ואחר שנחתם שלחו למגרש שיבא לב"ד, ובא ואמרו לו בטל לפנינו כל מודעא שמסרת על גט זה משאמרת לסופר כתוב ולעדים חתומו, ובטל מודעא לפניהם ונתן הגט לשליח קבלה בפני עדי מסירה והלכו להם, אחרי כן יצא לעז על הגט שהמגרש בטל אותו בפני עדים אחר שאמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו נמצא גרש בגט בטל, עוד יצא לעז עליו מפני שאחד מן הדיינין חתם בגט בעד.
ואני אפתח בזכות תחלה, דזכות הוא לאשה כיון שקבלה את גיטה שלא לפסול את גיטה, ואתחיל ואומ' דבגט עד נעשה דיין, דהא קי"ל [גיטין ה' ע"ב] דבאוריתא בלחוד כגון קידוש החדש הוא דאמרי' [אין] עד נעשה דיין אבל בדרבנן כגון קיום שטר עד נעשה דיין, כ"ש בגט שאינו צריך ב"ד כלל דעד נעשה דיין, תדע דהא אמרי' בפ"ק דגיטין [שם] בענין מביא גט ממדינת הים דר' יוחנן דאמ' בפני שנים ס"ל שליח נעשה עד ועד נעשה דיין, וזה מבואר איני צריך עוד ראייה. אך אם בטל הבעל הגט אחר שאומ' לסופר כתוב ולעדים חתמו, דעת הר"מ ב"מ ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"א] שגט בטל הוא ואינה יכולה להתגרש בגט בטל, שכתב כי השולח גט ביד שליח ובטל הגט הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות לפי'[כך] אם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמ' גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרס ואם גרש בו אינה מגורשת וכן אם פירש בשעה שבטלו והוא ביד השליח ואמ' הגט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט הרי הוא בטל לעולם ע"כ, הלא תראה דלפי דברי הר"מ גט זה בטל ואינו מגרש בו לעולם, היה דעת הרב דהא דבעיא בגמ' [שם ל"ב ע"ב] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו, אמשלח ביד שליח בלחוד קאי דאיירי ביה במתני', ואמ' רב נחמן חוזר ומגרש, ופסיק תלמודא כרב נחמן, ואקשי והא הלכתא כר' יוחנן דאמ' פ' האומר [קידושין נ"ט ע"א] חוזרת, ושני, הכי השתא התם דבור בדבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור אבל הכא נהי דבטלא לשליחותיה גיטא גופיה מי קא מבטל, כלומ' כשהגט ביד שליח אין דעתו לבטל אלא השליחות לא הגט עצמו לפיכך חוזר ומגרש בו, אבל אם בטל בפי' ודאי אינו חוזר ומגרש בו, כמו שכתב הר"מ, והביאו לפרש כן ההיא עובדא דלקמן [גיטין ל"ד ע"א] דרב [ששת] אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה אמ' להו לסהדיה כו', ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא כו', ואסיק דאיהו בטליה והא דאמ' הכי משום דכפנוה, ובודאי זה בטלו בפני שנים אחר שאמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא, וזו ראיה פוסקת ומופת חותך לדברי הרב, וא"ת היאך יבא דבור ויבטל מעשה דהיינו כתיבת הגט וחתימתו, אשיב לך דכשאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום דבורא הוא, ועובדא דילן הכי הוה, וגם אם יכתוב בעצמו הגט לשמה לא חשבינן למעשה, לפי שכתיבת הגט וחתימתו לא מהני לה מידי להתגרש ועד דמטי גט לידה לאו מעשה הוא, וזה יוציא לנו מדאמרי' בקידושין פ' האומר [שם] דכיון דכי לא מטי גיטא לידא לא מגרשא דבור ודבור הוא, דאפי' לריש לקיש דחשיב נתינת מעות למעשה אע"פ שנתנו על תנאי לפי שאפש' שלא יחזרו בהם, ונמצא דמהניא לה נתינת מעות, אבל נתינת גט ליד השליח לא חשיב למעשה משום דלא מהני לה מידי עד שיגיע גט לידה, וכ"ש לר' יוחנן דלא חשיב נתינת מעות למעשה מפני שנתנו על תנאי כ"ש דלא חשיב נתינת גט למעשה, נמצא דמידי דלא מהני לה להתגרש לא חשבי' למעשה, הנה הכרעתי דלדעת הרב גט זה שלא היה ביד שליח וליכא למימר ביה שליחותיה בלחוד בטיל בטל הוא ושוב אינה יכולה להתגרש בו.
ובאמת כי הרי"ף לא באר דעתו בזה, כי הביא בהלכותיו אבעיא להו גט שבטלו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמ' חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמ' אינו חוזר ומגרש בו והלכתא כרב נחמן, ולא הביא המסקנא דאמר נהי דבטליה לשליחותיה כו', גם הר"ש ז"ל סתם דבריו בזה שכתב, חוזר ומגרש בו אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שבטלו, ויש לבעל הדין לחלוק ולומ' שדעתם הוא דאפי' אין הגט ביד שליח או שבטל בפי' חוזר ומגרש בו דאדסליק מיניה קאי, ואם דעת הרי"ף והר"ש כן, צריכין אנו לפרש נהי דבטליה לשליחותיה בדבור, גיטא גופא אע"פ שבטלו בפי' מי קא בטיל בדבור, אך תמיה אני איך איפש' להיות דעתם כן מה יעשו מהא דרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, ואם חוזר ומגרש בו למה אצריכיה גיטא אחרינא, ואין לומ' דהא דרב ששת מדחיא משום הא דרב נחמן, משום דמעשה רב, ואין להפריש בין בטול דקודם כתיבה לבטול דאחר כתיבה, שלא מצינו הפרש בזה, דמי יימר דהאי דרב ששת קודם כתיבא הוה, ומי יימר דהא דידן לאו קודם הוא הלא שמענו שתכף שנפרד מן הב"ד בטל, לכן אפשר לומר כדי להשוות דעת הר"מ לדעת הרי"ף ז"ל, שאחר שהביא הרי"ף הא דאביי דאמ' [גיטין ל"ב ע"ב], נקטינן שליח מתנה כשליח גט כו', וההיא בעיא דבעי בתריה אשולח גט ביד שליח קאי, ומה שלא הביא הרב הא דנהי דבטליה לשליחותיה, ולא עובדא דרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, סמך על עובדא דגדל בר עילאי [שם ל"ד ע"ב], דאייתיי בתר הכי הא דאמ' רב ששת במס' ערכין [כ"א ע"ב], דילפינן מינה גלויי דעתא בגיטא, והיה דעת הרב מדאמ' רבא ברוך הטוב והמטיב ובטיל גיטא, סבר רבא דהוי כאלו בטלו בפי' ובטל הגט ושוב אין חוזר ומגרש בו, ואע"ג דאין הלכה כרבא אלא כאביי דאמ' גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, מיהו ילפינן מינה דהיכא דבטליה בפירוש בטיל גיטא ושוב אינו חוזר ומגרש בו, דבמתני' דאמרי' עלה חוזר ומגרש, לא אמ' הגט בטל, אלא הרי הוא בטל, דמשמע השליחות בטל, וגם אני ידעתי החשו כי יש פתחון פה לבעל הדין לחלוק עלי בזה, והחולק יחלוק, ובאמת כי הר"ש מפרש גלויי דעתא בגיטא דגדל בר עילאי, שאינו רוצה עוד בשליחותיה, מיהו יש לומר שכת' כן משום דלא עדיף גלויי דעתא מבטל הוא סתם שלא בטל אלא השליחות, וי"ל שדעת הר"ש מפני שהיה על יד שליח הזכיר ביטול השליחו', אבל אם לא היה על יד שליח מודה הוא שהגט עצמו בטל, שהרי פי' בהא דרב ששת אמ' להו רב ששת כו' ואצרכיה רב ששת גיטא אחרי'[נא] אל[מ]א משום דגלוייה דעתא בבטוליה בטליה כו', הרי זה שלא היה הגט ביד שליח בטל הגט, ולפום מסקנא איהו גופיה בטליה, משום הכי אצרכיה גיטא אחרינא אלמ' אינו חוזר ומגרש בו, וכן תמצא בלשון הר"ש אלא איהו בטליה בהדיא ואמ' לבטל כו', הרי שאמר הר"ש איהו בטליה בהדיא, מכלל שיכול לבטלו מהיות גט, ואח"כ הוא אפשר שדעת הר"ש בההיא דרב נחמן כדעת הר"ם שהגט ביד שליח הוא דאמ' רב נחמן חוזר ומגרש בו אבל אם אינו ביד שליח או שבטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו, ומה שכתב הר"ש בגט שבטלו, אלישנא דמתני'[תין] קאי דקאמ' בטל הוא, וכולה לישנא דהאי סוגיא אמתני'[תין] קיימא, תדע שהרי כת' הר"ש, מי אמרי' בטל גיטא והוה ליה כחספא או דילמא שליחותיה הוא דבטל עד דהדר ומשוי ליה שליחא כו', וכן כת' בסוף הסוגיא, האי דאמ' בטל הוא לשליח הוא דבטלא שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה כו', הרי שגם הר"ש מפרש הא דרב נחמן אמתני'[תין] ואפשר שדעתו כדעת הר"ם שכשבטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו, אע"פ שלא פירש זה בפי', ואחר שאפשר להיות דעת הרי"ף והר"ש כדעת הר"ם אומ' אני, שאם נתבטל הגט בפני שנים בלשון המועיל לבטול צריכא גט אחר, כי גם הרי"ף והר"ש היו חולקין עליו בפי' היה לנו לחוש לדברי הר"ם באישות אשת איש דלדעת הר"מ אם תנשא בגט זה יהיו בניה ממזרים כ"ש שהכרעתי שאפשר שדעת הרי"ף והר"ש כדעת הר"מ.
ומה שאומ' החכם ר' שלמה שאחר שנתבטל הגט יכול לגרש בו ומייתי ראייה מההיא דהמביא תנינא [גיטין כ"ג ע"א], אומר היה ר' מאיר אפי' מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר, זו אינה ראיה כלל, דהא דרב נחמן [שם] לא איירי בגט שנתבטל, אלא אליבא דר' מאיר אמרה למילתיה דס"ל דלא בעינן כתיבה לשמה דעדי חתימה כרתי, ואין הלכה כמותו אלא כר' אליעזר דבעי כתיבה לשמה דעדי מסיר' כרתי, גם מה שהביא ראיה מהמביא גט ממדינת הים ואומ', שאם יכול לבטל הגט שלא בפני עדי הגט ניחוש שמא בטל, זו אינה ראיה, דבאמת לא חיישי' לבטל מיהוא היכא דידעינן דבטול בטל, ומה שהיה אומ', שאחר שמסר דעתו לב"ד ואמ' שלא יבטלנו עוד תו לא מהני בטולו, מטוביה דמר, כי לפי דעתי זה אינו, שאינו מועיל תנאי בדבר זה שלא יוכל לבטל אחר כן, דא"כ למה אמ' רב ששת לסהדי אותיבו קירי באודניכו, יבטל כל מודעא שימסור, וגם אם ימסור מודעא בפניהם לא יועיל, ויש על זה ראיות אחרות בתלמוד (אף) [אך] לפי דעתי איני צריך לראיה דדבר פשוט הוא, וידוע דעת הרב בזה פי', שכתב מה תקנת דבר זה וכו', ומה שהיה אומ', שאינו יכול לבטל אלא בפני ב"ד מדאמ'[רינן] [שם ל"ב ע"ב] עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו, ואומ' דכל שאינו יודע בטיב גטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם (לכתחלה), אם בטל זה בפני מי שאינו יודע אינו בטול, זה אינו, דהא קי"ל דהלכה כרב נחמן [שם] דאמ' בפני שנים, דקאי ר' יוחנן כוותי' דאמ' משום תקנת ממזרים, הרי שאינו צריך ב"ד, והא דאמור רבנן [קידושין ו' ע"א] כל שאינו בטיב גטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם, לכתחלה הוא דאמור, אבל בדיעבד או כגון שכיב מרע או הולך למדינת הים אפי' אין יודעין לקרות ולחתום יכולין להיות עדים בגט, כדאמרי' [גיטין י"ט ע"ב] עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, ואמרי' אם אינם יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין, ומה שהיה אומ' שאינו יכול לבטל אלא בפני עדי הגט שאמ' להם חתומו ומביא ראיה מההיא [שם ל"ג ע"א] דאמ' לעשרה כתבו גט לאשתי ופליגי ר' ורשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה, זו אינה ראיה, דההיא פלוגתא אתקנתא דר"ג אתמ' דסבירא ליה לר' שאם בטל זה שלא בפני זה לא עבר אתקנת ר"ג, מיהו הלכה כר' דאמ' שאם חזר ובטלו בפני שנים אחרים הוי מבוטל, וכן הביא הר"ם [פ"ו מהלכ' גירושין ה"ח], וגמרי' מינה ומפלוגתא אחריתי דר' ורשב"ג דאמ' לשנים תנו גט לאשתי שאפי' לא בטלו אלא בפני אחד מן העדים מבוטל וכי בעינן שנים כשמבטלו בפני אחרים, וכן דעת הר"ם [שם הט"ז], ואם תאמר מאחר שאם בטל בפני אחרים מבוטל מה הועיל רב ששת דקאמ' לסהדי אותיבו קירי באודנייכו כו' אם לא יבטל בפני עדי הגט יבטל בפני אחרים, אשיב לך, שלא הניחוהו ללכת אנה ואנה ועמד המגרש בפניהם עד שנכתב ונחתם הגט ולא היו אחרים בפני העדים ואינו יכול לבטל בפני אחרים לכך אחר שלא יוכלו העדים לשמוע בטולו אינו מבוטל, ומה שהיה אומר, שהשולח גט לאשתו אינו יכול לבטל כי אם לפני השליח ומביא ראיה מהגיע בשליח [שם ל"ב ע"א], זה אינו, דהא אמ' או ששלח אחריו שליח, הרי שבטלו בפני אחרים ושלח שליח להודיעם, ועוד דהא ר' תברתיה דאמ' בטלו בפני אחרים אפי' אינם לא עדים ולא שליח מבוטל.
הנה כתבתי דעתי בזה והכרעתי, שאחר שיתבאר הקול שיצא על גט זה, הגט בטל ואינה יכולה להנשא בגט זה, ומוחזקני בזה כי אם נעשה הבטול לא נעשה ברצון החכם המגרש וברצון החכם אחיו אביו כי [לא] נסו ללכת באלה, שארית [ישראל] לא יעשו עולה, דודאי המבטל לאו שפיר עבד דעבר אתקנת ר"ג [שם], גם העדים שהעידו בדבר הרעו לעשות, ואולי לא נעשה, ואויבים הוא דמפקי קלא, לכן זאת העצה היעוצה לפי דעתי ועל הקהל הקדוש קהל א"ט המצוה הזאת להסיר מכשול מדרך עמנו, שיעשו ב"ד במקומם לדרוש הדבר ולחקור המגרש אם בטל ואם לא בטל, אם יאמר שבטל בפני עדים יחקרו העדים באיזה לשון בטל ומתי בטל, ואם לא יודה המגרש שבטל אעפ"כ צריך לברר הקול ויכריזו בבית הכנסת במקומם בכח ברכה, שכל מי שיודע דבר מגט זה שיבא לפני ב"ד פלוני, ואז יתברר הקול ויצא אמת לאמתו, ואם הגט בטל יגרשנה בגט אחר ואם לא נתבטל תהיה מותרת להנשא. אני ברוך מפי אקרא ואחד מחברי בחור וטוב סופר מהיר כותב על הספר בדיו, וידעתי כי הפרזתי על מדותי ויחסרני כי מעלה היא חוץ ממני, ואני חסר מאד מן הספרים כי ספרי אינם מצויין הנה אצלי, והנה בהצטרף מיעוט עם חסרון הספרים ירא אני מאד מן השגיאה, ומה שגיתי יבינו לי רבותי, דללמוד אני צריך, אני אני הוא הכותב העובד מאהבה ומיראה כי יראת רבותי על פני, זה שמי וזה זכרי. אברהם ב"ר יוסף ברוך בן נריה נב"ת.
לחכם מצרפת שמו ר' שלמה משכיל. על משמרתי אעמודה ואצפה, ואשמעה מה ידבר האל בי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ולא לענות על דברי הרב כי אם לקחת מוסר, ולדעת אם אוכל להעמיד בדברי ולהדריך רגלי על קו המישור, כי ראיתי רוב דברים אשר אמרתי לא כתבם הרב מדעתו כי אם לנסות תלמידו, תחלת דבר כתב הרב המשיב לתלמידו כי גט זה, אע"פ שחזר ובטל בשעת נתינה כל מודעות שעשה, בטל הגט, דמאחר שבטלו מתחלה ונעשה גט בטל אינו חוזר ומגרש בו לעולם, ומביא ראיה מרבי' משה מימון, ובעיא דחוזר ומגרש בו [גיטין ל"ב ע"ב] אמתני' קאי דהשולח, ואומ' כך גבי שליח, שעשה שליח לאשתו אמ' השליח מי בטל וחוזר ומגרש באותו גט ע"י אחר שליח, אבל כשהגט ביד סופר או ביד ב"ד או בידו אינו חוזר ומגרש בו לעולם, אומר אני דלא היא דאותה דאתמ' וחוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו מהדר אכל בטולי דסליק מיניה גט זה לא יועיל לא יתיר כו' הרי חרס בטל הוא חרס וגם [א]ההיא דמתני', ואכל מליה דמבטל גיטא שואל הספר אם חוזר ונמלך באותו גט שבטלו אם חוזר ומגרש בו ופסיק דהלכה חוזר ומגרש בו, וראיה לדברי רש"י בפי', ורב אלפס להוציא מלבן של הולכין כנגד זה הוסיף על סוגית התלמוד אתמ' גט שבטלו חוזר ומגרש בו, ולא אמ' גט שבטל השליח חוזר ומגרש בו כו', אלמא ס"ל דבכל בטוליה גט פסיק דהלכה חוזר ומגרש בו, וההיא ראיה דאייתית מרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, לאו ראיה היא, דרב ששת אמילתיה קא מהדר, ולית הלכתא כוותיה אלא כרב נחמן, דאין גוף של גט יכול להיות נפסל מלהיות גט שהרי הוא בעין כשירצה מבטלו וכשירצה חוזר ומגרש בו, דלא אתי דבור ומבטל מעשה, ואפי' לדבריך שאמרת הגט אין בו מעשה עד דמטי גיטא ליד(י)ה והוי דבור ודבור, אעפ"כ לא גרע ממעות קידושין של חזרה [קידושין נ"ט ע"א], דליכא מאן דאמ' שנפסלו מלקדש עוד בהם, וגם שליח עצמו לא מפסיל, דאי בטלו היום אם חוזר ונמלך לעשותו שליח למחר, שנעשה שליח, ולא בטל רק (מטי) שליחותו אבל גופו לא פסל, ואף דאפי' שאמר עד דמטי גיטא ליד(י)ה שיאמ' שהגט פסול לעולם ולא ימצא דבר זה בשום ספר רק באותן העושים ספר ר"מ עקר ורב אשר וכל שאר ספרים תפל, ועשה פי' לפירושו להרוס הבנין ולנטוע דבריו.
ועל מה שאמ' אדני הרב כי רב אלפס לא ברר דעתו, בזה אמ' אדני כרצונו, דודאי באר ובאר היטב, ולגלות דעתו להוציא על הגמ' ואתמ' גט שבטלו חוזר ומגרש בו, ואם לא רצה לגלות דבדעתו הוא דאכל בטולי קאי, למה הוסיף ואמ' גט שבטלו כו', היה לו לומ' בלשון הגמ', ומהדר אהני בטולי דלעיל ואמ' בפי' אתמ' גט שבטלו, כל מיני בטול, חוזר ומגרש בו, והאי דרב ששת אינה ראיה דלטעמיה קא מהדר, ומה שאמרת אדני אחרי כן גבי גלויי מילתא בגיטין (כו') לאו מילתא היא מיהו ילפי' מינה דהיכא דבטיל גיטא בפי' בטל גיטא ושוב אינו חוזר ומגרש בו, ליתא, דהאמת (בבטל) [דבטל] הוא, אבל אם נמלך חוזר ומגרש לעולם, ומה שאמ' אדני דאותה שהבאתי ראיה לדברי [מ]אומ' היה ר' מאיר מצאו באשפה [גיטין כ"ג ע"א] כו', דלא איירי בגט שנתבטל ולא ראיה היא כו', ידעתי כי אין הדבר דמצאו באשפה מיירי בגט שנתבטל, דאפי' תנוקות של בית רבן יודעים, אבל רוצה אני להוכיח משם שר"מ לא חייש לכתיבה לשמה ואפי' נכתב תחלה בלא מצות הבעל כשר לר"מ בעידי חתימה, ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא בגטי נשים דבעי לשמה, א"כ היכא שנכתב לשמה כגט שלנו כשר לחזור ולגרש בו, ומה שכתב אדני כי אותה ראיה שהבאתי מהמביא גט ממדינת הים ואומ' שאם יכול לבטל הגט שלא בפני עדי הגט שמא בטל כו', לא כן אמרתי, אבל אמרתי מה הועילו חכמים בתקנתם, אם ישלח אדם גט לאשתו ויבטלנו בלא דעת השליח ולא דעת או קלא דב"ד, לעולם ניחוש, ועל זה כתבתי בשם רבינו מאיר וה"ג וספר התרומה כפי אשר הזכרתי, כי לעולם אין בטול מועיל לאחר שבא לב"ד וצוה לסופר לכתוב ועשה מעשה למסרו לשליח עד שיבא לב"ד ויודיעו לשליח בטולו או לאשתו, ומביא ראיה מן המשנה [שם ל"ב ע"א] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו בשליח, מכלל דבעי שיגיע או שלוחו בשליח, ואע"ג דהלכה כר' וכרב נחמן דבעי שנים, מ"מ לעולם צריכין להודיע לשליח או לאשה הבטול שנעשה, דלאו פליגי אמתני', ומה שאמר אדני כי שגגתי לומר אחר שמסר דעתו לב"ד ואמ' שלא יבטלנו תו לא מהני בטולו, האמת אתי, ולסתור דברי כיון דבריו הרב, כי מאחר שמסר דעתו שלא יבטל עוד כי אם בב"ד ואם ימסור מודעא יהא כחרס לא יועיל מודעא שיעשה אחרי כן אם לא יבטל תחלה המודעא שעשה לב"ד ואח"כ ימסור מודעא לבטל הגט, דומיא דשבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אשאל עליו ונשאל על האיסור תחלה ואח"כ על השני, דלמה לא יועיל הדבור תחלה מודעא שאני עתיד לעשות על זה יהא בטל כו', ומה שהגיעני הרב על מה שאמרתי כי כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם ומביא ראייה מההיא דמקרעי' להם נייר חלק [שם י"ט ע"ב], לאו ראייה היא, כי יש חכמים שאין יודעין לחתום, ועוד דאין זה אלא בשעת הדחק, כגון בשכיב מרע או בשהלך בעלה למדינת הים או יצא לגבורות כו', ומה שהשיגני הרב לומ' כי שגגתי במה שאמרתי שאינו יכול לבטל אלא בפני עדי הגט, לא כך אמרתי, אלא אמרתי כי מאחר שבא לב"ד ואמ' כתבו ותנו גט לאשתי אינו יכול לבטלו כי אם בפני אחד לכל הפחות מהם, ואם בטלו בפני שנים אחרים מ"מ צריכין הם להודיע הבטול לב"ד דקלא אית להו או לכל הפחות לשליח או לאשה דהגיע קתני דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם כדפי' מרי רבי' מאיר, ומה שהגיעני לומ' זה אינו דהא אמ' או ששלח אחריו שליח, אין ראיתו ראיה, כי אם לדברי, שהרי אומ' או ששלח אחריו שליח נמצא צריך שיגיע בשליח או הוא או שלוחו, ומה שאמ' דר' תברתיה דאמ' בטלו בפני אחרים אפי' אינם לא עדים ולא שליח מבוטל, נראין דבריו של ר' בשנאה ואהבה מקלקלין השורה, ולא חש לדברו, וכי לא ידעו תנוקות הא דר' דאם בטלו מבוטל ולאחר התקנה, אבל מ"מ צריך לדברי המשנה להגיע בשליח או באשה או הוא או שלוחו, ור' הבין בדבריו כחכם ולא דק ולא חש לדברי תלמידו, והדן דין אמת ידינהו הב"ה לזכות.
ראיתי בני עליה עולים מארץ מאפליה הארץ שערוריה, צמחו עצי כחשה וזה פריה, הרה עמל והוליד און הרו והגו מלב רמיה, שלשה אלה וארבעה חמשה בסעיפיה פוריה סוררת היא והומיה, כל דורך בה לא ידע שלום אין קורא בצדק ואין נשפט במשפט תושיה, הבנים מלקטים עצי עולה והאבות מבערים את הכרם כרם יי' צבאות ברשפי אש שלהבתיה, שגו ברואה פקו פליליה ויאמרו לא יראה יה המשגיח ממכונו תכן מעשיהם תכן לבות רב העליליה, כשלה ברחוב אמת וזקנים משער שבתו כי הוכת שאיה, על כן ידוו הדווים ויגעו בבכיה, כי על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה בשביה, כי האמת נעדרת וסר מרע משתולל מתהולל מתעלל מתגלל בדם פשעו בארץ נשיה, לץ יליץ לשון ולשונו תהלך אש ארצה ובנבלה פה ירחיב ברחובות קריה, רועה אפר לב הוטל הוטהו אשת נעורים בשלחו כלה, יזם לעשות ויבטח בתוהו לאמר אי זה ספר כריתות אשר שלחתיה, כי במה נחשב הוא, והלך זרזיר אצל עורבים סלונים וסרבים לא יצילו נפשם ולא אמרו הלא שקר בימיננו, וקשת רמיה קשתם וחציהם אשר יכוננו, ולפניהם בטל את אשר צוה לכתוב, עמלם בראשם ישוב, כי נועדו לגרום פסול זרע בישראל, על כן ביד רמה ראוי לאלקויינהו בסלוא דלא מבע דמא עד עמדם לפני העדה למשפט, כי מכוער הדבר, ואף כי לגזע בני המעלה למעול מעלה, אשר שמעתי שהוא מהם ומהמונם זה עושה בעברה זדון, מבעיר את הריב ומגרה מדון, ועתה רב לי בזה ורוחי לא ידון בו, כי לראש עם קדש משפט המוסר, ולכל אשר ירא אל ואדון, ואמנם בעזר אלהי צדקי אענה אני חלקי, באשר נשאלתי על ענין הבטול והמודעא שהוציא קול זה המגרש שעשה והנה גלגל השאלה הזאת סובב על שני קטבים אלו, אם מסר המודעא או עשה הביטול קודם כתיבה או אחר כתיבה, ובטל גוף הגט, שכל אחד משני הפנים מלתא דתליא באשלי רברבי, והאחד גם בנסחי עתיקי, אם כן צריך לחקור העדים, ואם בפיהם נמצא מסירת המודעא או הבטול אחר הכתיבה ובטל גוף הגט בפי' דבר זה נראה לי לפי דברי האל"ף ז"ל שחוזר ומגרש בו, שהוא הביא ההיא דריש פ' השולח [גיטין ל"ב ע"ב], אבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמר חוזר ומגרש בו וקי"ל כרב נחמן, ע"כ דברי האל"ף, ולא הביא הקושיא דמקשי בגמ' והא קי"ל הלכה כר' יוחנן דאמ' בפ' האומר דחוזרת ומשני הכי השתא התם דבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור הכא נהי דבטיל שליחותיה דשליח גופיה דגט מי קא בטיל, וכיון דלא הביא הקושיא ותירוצה משמע ודאי דס"ל דאפילו בטל הגט חוזר ומגרש בו, דאי לאו הכי היה לו להביא הקושיא והתירוץ ולגלות דעתו בו היכא דבטל השליחות או הגט או לא בטל, ומדלא גלי ופסק סתמא כרב נחמן ש"מ דס"ל דאפי' בטל הגט חוזר ומגרש בו, וגם בהלכות מדוייקות נמצא דגרסי הכי נהי דבטליה לשליחותיה גט גופיה מי קא בטיל, ולפום האי גירסא משמע דאם בטלו אינו מבוטל, אמנם יש גרסא אחרת דגרסי גט גופיה מי קא מבטל, דמשמע דאם בטלו מבוטל, ושתי הנוסחאות נאמנות עמנו, וכן נראה דעת הר"ם ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"א] כגרסא בתרא, שכתב שאם בטל גוף הגט שהוא מבוטל בין שהוא בידו בין שהוא ביד שליח, וכן היתה דעת הרב הגדול ז"ל נוטה, וכן כתב הרב רבי' מאיר הלוי ז"ל והאריך בזה, וכן דעת בעל ההשלמה, וגדולים אחרים, אבל מעשה היה בעירנו בעת שהיתה עיר ואם בישראל לתורה ולגדולה שהורו דגט שבטלו חוזר ומגרש בו, וזה אשר כתב ה"ר אברהם אב"ד ז"ל הרי שהיינו חמשה בהסכמה אחת בגט שנכתב ולאחר שכתבו אמ' גט זה לא יועיל ולא יגרש לא ישלח ולא יתיר בטל הוא אי אפשי בו דחוזר ומגרש בו דהלכתא כרב נחמן דלא אתי דבור ומבטל גיטא, ודבריו קיימין דקאמ', דבההיא נתינה לא מגרשא, אבל גיטא גופיה לא בטיל וחוזר ומגרש בו, ע"כ דבריו, וגם קצת מרבותינו ז"ל הכי ס"ל משום דאותה בעיא דחוזר ומגרש בו כו', קאי עלה דגט זה לא יעזיב לא יתיר לא יגרש דדבריו קיימין, ואין לך גדול מזה ואפי' הכי אמר רב נחמן חוזר ומגרש בו, ומתרצינן ההיא דגמ' גבי ההוא דאשקליה גיטא בעל כרחיה ובטליה לגיטא ואשקליה גיטא אחרינא דההיא רב ששת הוא דאמ' אינו חוזר ומגרש בו, וגם רב יהודה כוותיה ס"ל, והכין היא דעתא דבעל התוספות ז"ל דאינו יכול לבטלו בדבור כיון דאית ביה מעשה גמור, וגם מפי' רבי' שלמה ז"ל הכי משמע, ולזה דעתי נוטה לפי סוגיא דשמעתא, זהו דרך האופן האחד והנראה לי בו, אבל אם זה הפורץ גדר מצא כיוצא בו [ובטל] תכף שיצא מב"ד קודם שהיה שהות לסופר לכתוב, גם בזה רבו הדעות בין החכמים, כי לפי דברי הר"מ והראב"ד ז"ל ויתר חכמי הארצות האל נראה דתו לא מהני בטול מודעא שעשה בשעת נתינה כיון שנכתב בפסול, ומשום הכי הנהיגו חכמינו כלם לבטל מודעא קודם כתיבה ולא יניחו המגרש ללכת אנה ואנה כדי שלא יכול לבטל אחר שצוה לכתוב הגט, אמנם הרב בעל התרומה ז"ל וגדולים אחרים מצרפת כתבו דאחר שאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום שאינו יכול לבטלו שלא בפניהם כי אם על פיהם כיון (שרצה) [שצוה] לעשות מעשה, והאריכו בזה ודבריהם כתובים בספריהם, ויתר מכן נוהגין בצרפת שאין חוששין לעשות בטול מודעי כלל עד שעת נתינה, והרבה פעמים בארץ אשר גרתי בה נתוכחתי עם גדוליה על זה ולא הייתי רוצה למנות עמהם אם לא יעשה הבטול קודם, והיה הדבר קשה בעיניהם לשנות מנהגם שלא להוציא לעז על הגטין הראשונים, ויותר קשה בעיני לשוויי גיטא חספא, דכיון שהבעל [ביטל] בפירוש השליחות שעשה לכתוב הגט ולחתום קודם שכתבו וחתמו א"כ אין יכולין לכתבו ולחתמו לשמו ולשמה והלא אינם שלוחיו ואינם כותבים וחותמים במצותו, והוה ליה כשומע סופרים מקרים כו' דתו לא יכול לאתכשורי כלל, דיותר קשה זה להכשיר מן מוסר מודעא סתם ולא בטלה עד שעת נתינה משום דהאי עובדא דאתינן עלה הוא בטל בפי' הסופר והעדים מהיות שלוחיו בגט זה אם כן באי זו יוכל להכשירו אחר זה, וכבר כתבתי בזה הנראה בעיני עם מה שקבלתי כאשר השיגה ידי בעזר השם, ייטיב לטובים ולישרים בלבותם, והמטים עקלקלותם יוליכם יי' את פועלי האון שלום על ישראל, כחשקי. מרדכי ב"ר יצחק צב"י.
<h2>דף כג.</h2>
תשובה לרב הנכבד דון בנדיג דאייגש נ"ע. יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם יאמרו לי חברי עלה לדוכן המעלות אני מחוייב המציאות להכיר חסרוני לבלתי אהרוס לעלות בסלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, להכניס רישאי ביני ארייוותא, לעלות בסלע המחלוקות בצורי היעילים, לו חכמתי השכלתי זאת הכבד ושב בביתי, ותהי זאת נחמתי כי יודע כל שער עמי לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות, למדתי לשוני לומר איני יודע, גם עתה לולי באמרי לא אדע אקיים שאדע הייתי אומר לא שאדע, אך זה החכם ר' שלמה הפציר בי ויאלצני לכתוב דעתי בזה, לכן נערתי חצני שנסתי מתני להחזיק במלאכה ללחום מלחמתה של תורה, ואדע כי לא אבוש מעלה דברי על שפת לשון כליותי ולא אכחידם תחת לשוני, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש. מעשה שהיה כך היה בבחור אחד מעיר א"ט הוציא חתנו אשתו מביתו בלתי ידיעתו כאשר סופר אלי, וכאשר בקש ממנו חתנו שיגרשנה והרבה אליו רעים עד שאמ' רוצה אני, ובא לפני ב"ד ובטל מודעא בפניהם ואמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו והלך לו, וכתבו הגט וחתמוהו אחד מן הדיינין עם עד אחר, ואחר שנחתם שלחו למגרש שיבא לב"ד, ובא ואמרו לו בטל לפנינו כל מודעא שמסרת על גט זה משאמרת לסופר כתוב ולעדים חתומו, ובטל מודעא לפניהם ונתן הגט לשליח קבלה בפני עדי מסירה והלכו להם, אחרי כן יצא לעז על הגט שהמגרש בטל אותו בפני עדים אחר שאמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו נמצא גרש בגט בטל, עוד יצא לעז עליו מפני שאחד מן הדיינין חתם בגט בעד.
ואני אפתח בזכות תחלה, דזכות הוא לאשה כיון שקבלה את גיטה שלא לפסול את גיטה, ואתחיל ואומ' דבגט עד נעשה דיין, דהא קי"ל [גיטין ה' ע"ב] דבאוריתא בלחוד כגון קידוש החדש הוא דאמרי' [אין] עד נעשה דיין אבל בדרבנן כגון קיום שטר עד נעשה דיין, כ"ש בגט שאינו צריך ב"ד כלל דעד נעשה דיין, תדע דהא אמרי' בפ"ק דגיטין [שם] בענין מביא גט ממדינת הים דר' יוחנן דאמ' בפני שנים ס"ל שליח נעשה עד ועד נעשה דיין, וזה מבואר איני צריך עוד ראייה. אך אם בטל הבעל הגט אחר שאומ' לסופר כתוב ולעדים חתמו, דעת הר"מ ב"מ ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"א] שגט בטל הוא ואינה יכולה להתגרש בגט בטל, שכתב כי השולח גט ביד שליח ובטל הגט הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות לפי'[כך] אם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמ' גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרס ואם גרש בו אינה מגורשת וכן אם פירש בשעה שבטלו והוא ביד השליח ואמ' הגט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט הרי הוא בטל לעולם ע"כ, הלא תראה דלפי דברי הר"מ גט זה בטל ואינו מגרש בו לעולם, היה דעת הרב דהא דבעיא בגמ' [שם ל"ב ע"ב] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו, אמשלח ביד שליח בלחוד קאי דאיירי ביה במתני', ואמ' רב נחמן חוזר ומגרש, ופסיק תלמודא כרב נחמן, ואקשי והא הלכתא כר' יוחנן דאמ' פ' האומר [קידושין נ"ט ע"א] חוזרת, ושני, הכי השתא התם דבור בדבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור אבל הכא נהי דבטלא לשליחותיה גיטא גופיה מי קא מבטל, כלומ' כשהגט ביד שליח אין דעתו לבטל אלא השליחות לא הגט עצמו לפיכך חוזר ומגרש בו, אבל אם בטל בפי' ודאי אינו חוזר ומגרש בו, כמו שכתב הר"מ, והביאו לפרש כן ההיא עובדא דלקמן [גיטין ל"ד ע"א] דרב [ששת] אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה אמ' להו לסהדיה כו', ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא כו', ואסיק דאיהו בטליה והא דאמ' הכי משום דכפנוה, ובודאי זה בטלו בפני שנים אחר שאמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא, וזו ראיה פוסקת ומופת חותך לדברי הרב, וא"ת היאך יבא דבור ויבטל מעשה דהיינו כתיבת הגט וחתימתו, אשיב לך דכשאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום דבורא הוא, ועובדא דילן הכי הוה, וגם אם יכתוב בעצמו הגט לשמה לא חשבינן למעשה, לפי שכתיבת הגט וחתימתו לא מהני לה מידי להתגרש ועד דמטי גט לידה לאו מעשה הוא, וזה יוציא לנו מדאמרי' בקידושין פ' האומר [שם] דכיון דכי לא מטי גיטא לידא לא מגרשא דבור ודבור הוא, דאפי' לריש לקיש דחשיב נתינת מעות למעשה אע"פ שנתנו על תנאי לפי שאפש' שלא יחזרו בהם, ונמצא דמהניא לה נתינת מעות, אבל נתינת גט ליד השליח לא חשיב למעשה משום דלא מהני לה מידי עד שיגיע גט לידה, וכ"ש לר' יוחנן דלא חשיב נתינת מעות למעשה מפני שנתנו על תנאי כ"ש דלא חשיב נתינת גט למעשה, נמצא דמידי דלא מהני לה להתגרש לא חשבי' למעשה, הנה הכרעתי דלדעת הרב גט זה שלא היה ביד שליח וליכא למימר ביה שליחותיה בלחוד בטיל בטל הוא ושוב אינה יכולה להתגרש בו.
ובאמת כי הרי"ף לא באר דעתו בזה, כי הביא בהלכותיו אבעיא להו גט שבטלו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמ' חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמ' אינו חוזר ומגרש בו והלכתא כרב נחמן, ולא הביא המסקנא דאמר נהי דבטליה לשליחותיה כו', גם הר"ש ז"ל סתם דבריו בזה שכתב, חוזר ומגרש בו אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שבטלו, ויש לבעל הדין לחלוק ולומ' שדעתם הוא דאפי' אין הגט ביד שליח או שבטל בפי' חוזר ומגרש בו דאדסליק מיניה קאי, ואם דעת הרי"ף והר"ש כן, צריכין אנו לפרש נהי דבטליה לשליחותיה בדבור, גיטא גופא אע"פ שבטלו בפי' מי קא בטיל בדבור, אך תמיה אני איך איפש' להיות דעתם כן מה יעשו מהא דרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, ואם חוזר ומגרש בו למה אצריכיה גיטא אחרינא, ואין לומ' דהא דרב ששת מדחיא משום הא דרב נחמן, משום דמעשה רב, ואין להפריש בין בטול דקודם כתיבה לבטול דאחר כתיבה, שלא מצינו הפרש בזה, דמי יימר דהאי דרב ששת קודם כתיבא הוה, ומי יימר דהא דידן לאו קודם הוא הלא שמענו שתכף שנפרד מן הב"ד בטל, לכן אפשר לומר כדי להשוות דעת הר"מ לדעת הרי"ף ז"ל, שאחר שהביא הרי"ף הא דאביי דאמ' [גיטין ל"ב ע"ב], נקטינן שליח מתנה כשליח גט כו', וההיא בעיא דבעי בתריה אשולח גט ביד שליח קאי, ומה שלא הביא הרב הא דנהי דבטליה לשליחותיה, ולא עובדא דרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, סמך על עובדא דגדל בר עילאי [שם ל"ד ע"ב], דאייתיי בתר הכי הא דאמ' רב ששת במס' ערכין [כ"א ע"ב], דילפינן מינה גלויי דעתא בגיטא, והיה דעת הרב מדאמ' רבא ברוך הטוב והמטיב ובטיל גיטא, סבר רבא דהוי כאלו בטלו בפי' ובטל הגט ושוב אין חוזר ומגרש בו, ואע"ג דאין הלכה כרבא אלא כאביי דאמ' גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, מיהו ילפינן מינה דהיכא דבטליה בפירוש בטיל גיטא ושוב אינו חוזר ומגרש בו, דבמתני' דאמרי' עלה חוזר ומגרש, לא אמ' הגט בטל, אלא הרי הוא בטל, דמשמע השליחות בטל, וגם אני ידעתי החשו כי יש פתחון פה לבעל הדין לחלוק עלי בזה, והחולק יחלוק, ובאמת כי הר"ש מפרש גלויי דעתא בגיטא דגדל בר עילאי, שאינו רוצה עוד בשליחותיה, מיהו יש לומר שכת' כן משום דלא עדיף גלויי דעתא מבטל הוא סתם שלא בטל אלא השליחות, וי"ל שדעת הר"ש מפני שהיה על יד שליח הזכיר ביטול השליחו', אבל אם לא היה על יד שליח מודה הוא שהגט עצמו בטל, שהרי פי' בהא דרב ששת אמ' להו רב ששת כו' ואצרכיה רב ששת גיטא אחרי'[נא] אל[מ]א משום דגלוייה דעתא בבטוליה בטליה כו', הרי זה שלא היה הגט ביד שליח בטל הגט, ולפום מסקנא איהו גופיה בטליה, משום הכי אצרכיה גיטא אחרינא אלמ' אינו חוזר ומגרש בו, וכן תמצא בלשון הר"ש אלא איהו בטליה בהדיא ואמ' לבטל כו', הרי שאמר הר"ש איהו בטליה בהדיא, מכלל שיכול לבטלו מהיות גט, ואח"כ הוא אפשר שדעת הר"ש בההיא דרב נחמן כדעת הר"ם שהגט ביד שליח הוא דאמ' רב נחמן חוזר ומגרש בו אבל אם אינו ביד שליח או שבטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו, ומה שכתב הר"ש בגט שבטלו, אלישנא דמתני'[תין] קאי דקאמ' בטל הוא, וכולה לישנא דהאי סוגיא אמתני'[תין] קיימא, תדע שהרי כת' הר"ש, מי אמרי' בטל גיטא והוה ליה כחספא או דילמא שליחותיה הוא דבטל עד דהדר ומשוי ליה שליחא כו', וכן כת' בסוף הסוגיא, האי דאמ' בטל הוא לשליח הוא דבטלא שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה כו', הרי שגם הר"ש מפרש הא דרב נחמן אמתני'[תין] ואפשר שדעתו כדעת הר"ם שכשבטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו, אע"פ שלא פירש זה בפי', ואחר שאפשר להיות דעת הרי"ף והר"ש כדעת הר"ם אומ' אני, שאם נתבטל הגט בפני שנים בלשון המועיל לבטול צריכא גט אחר, כי גם הרי"ף והר"ש היו חולקין עליו בפי' היה לנו לחוש לדברי הר"ם באישות אשת איש דלדעת הר"מ אם תנשא בגט זה יהיו בניה ממזרים כ"ש שהכרעתי שאפשר שדעת הרי"ף והר"ש כדעת הר"מ.
ומה שאומ' החכם ר' שלמה שאחר שנתבטל הגט יכול לגרש בו ומייתי ראייה מההיא דהמביא תנינא [גיטין כ"ג ע"א], אומר היה ר' מאיר אפי' מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר, זו אינה ראיה כלל, דהא דרב נחמן [שם] לא איירי בגט שנתבטל, אלא אליבא דר' מאיר אמרה למילתיה דס"ל דלא בעינן כתיבה לשמה דעדי חתימה כרתי, ואין הלכה כמותו אלא כר' אליעזר דבעי כתיבה לשמה דעדי מסיר' כרתי, גם מה שהביא ראיה מהמביא גט ממדינת הים ואומ', שאם יכול לבטל הגט שלא בפני עדי הגט ניחוש שמא בטל, זו אינה ראיה, דבאמת לא חיישי' לבטל מיהוא היכא דידעינן דבטול בטל, ומה שהיה אומ', שאחר שמסר דעתו לב"ד ואמ' שלא יבטלנו עוד תו לא מהני בטולו, מטוביה דמר, כי לפי דעתי זה אינו, שאינו מועיל תנאי בדבר זה שלא יוכל לבטל אחר כן, דא"כ למה אמ' רב ששת לסהדי אותיבו קירי באודניכו, יבטל כל מודעא שימסור, וגם אם ימסור מודעא בפניהם לא יועיל, ויש על זה ראיות אחרות בתלמוד (אף) [אך] לפי דעתי איני צריך לראיה דדבר פשוט הוא, וידוע דעת הרב בזה פי', שכתב מה תקנת דבר זה וכו', ומה שהיה אומ', שאינו יכול לבטל אלא בפני ב"ד מדאמ'[רינן] [שם ל"ב ע"ב] עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו, ואומ' דכל שאינו יודע בטיב גטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם (לכתחלה), אם בטל זה בפני מי שאינו יודע אינו בטול, זה אינו, דהא קי"ל דהלכה כרב נחמן [שם] דאמ' בפני שנים, דקאי ר' יוחנן כוותי' דאמ' משום תקנת ממזרים, הרי שאינו צריך ב"ד, והא דאמור רבנן [קידושין ו' ע"א] כל שאינו בטיב גטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם, לכתחלה הוא דאמור, אבל בדיעבד או כגון שכיב מרע או הולך למדינת הים אפי' אין יודעין לקרות ולחתום יכולין להיות עדים בגט, כדאמרי' [גיטין י"ט ע"ב] עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, ואמרי' אם אינם יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין, ומה שהיה אומ' שאינו יכול לבטל אלא בפני עדי הגט שאמ' להם חתומו ומביא ראיה מההיא [שם ל"ג ע"א] דאמ' לעשרה כתבו גט לאשתי ופליגי ר' ורשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה, זו אינה ראיה, דההיא פלוגתא אתקנתא דר"ג אתמ' דסבירא ליה לר' שאם בטל זה שלא בפני זה לא עבר אתקנת ר"ג, מיהו הלכה כר' דאמ' שאם חזר ובטלו בפני שנים אחרים הוי מבוטל, וכן הביא הר"ם [פ"ו מהלכ' גירושין ה"ח], וגמרי' מינה ומפלוגתא אחריתי דר' ורשב"ג דאמ' לשנים תנו גט לאשתי שאפי' לא בטלו אלא בפני אחד מן העדים מבוטל וכי בעינן שנים כשמבטלו בפני אחרים, וכן דעת הר"ם [שם הט"ז], ואם תאמר מאחר שאם בטל בפני אחרים מבוטל מה הועיל רב ששת דקאמ' לסהדי אותיבו קירי באודנייכו כו' אם לא יבטל בפני עדי הגט יבטל בפני אחרים, אשיב לך, שלא הניחוהו ללכת אנה ואנה ועמד המגרש בפניהם עד שנכתב ונחתם הגט ולא היו אחרים בפני העדים ואינו יכול לבטל בפני אחרים לכך אחר שלא יוכלו העדים לשמוע בטולו אינו מבוטל, ומה שהיה אומר, שהשולח גט לאשתו אינו יכול לבטל כי אם לפני השליח ומביא ראיה מהגיע בשליח [שם ל"ב ע"א], זה אינו, דהא אמ' או ששלח אחריו שליח, הרי שבטלו בפני אחרים ושלח שליח להודיעם, ועוד דהא ר' תברתיה דאמ' בטלו בפני אחרים אפי' אינם לא עדים ולא שליח מבוטל.
הנה כתבתי דעתי בזה והכרעתי, שאחר שיתבאר הקול שיצא על גט זה, הגט בטל ואינה יכולה להנשא בגט זה, ומוחזקני בזה כי אם נעשה הבטול לא נעשה ברצון החכם המגרש וברצון החכם אחיו אביו כי [לא] נסו ללכת באלה, שארית [ישראל] לא יעשו עולה, דודאי המבטל לאו שפיר עבד דעבר אתקנת ר"ג [שם], גם העדים שהעידו בדבר הרעו לעשות, ואולי לא נעשה, ואויבים הוא דמפקי קלא, לכן זאת העצה היעוצה לפי דעתי ועל הקהל הקדוש קהל א"ט המצוה הזאת להסיר מכשול מדרך עמנו, שיעשו ב"ד במקומם לדרוש הדבר ולחקור המגרש אם בטל ואם לא בטל, אם יאמר שבטל בפני עדים יחקרו העדים באיזה לשון בטל ומתי בטל, ואם לא יודה המגרש שבטל אעפ"כ צריך לברר הקול ויכריזו בבית הכנסת במקומם בכח ברכה, שכל מי שיודע דבר מגט זה שיבא לפני ב"ד פלוני, ואז יתברר הקול ויצא אמת לאמתו, ואם הגט בטל יגרשנה בגט אחר ואם לא נתבטל תהיה מותרת להנשא. אני ברוך מפי אקרא ואחד מחברי בחור וטוב סופר מהיר כותב על הספר בדיו, וידעתי כי הפרזתי על מדותי ויחסרני כי מעלה היא חוץ ממני, ואני חסר מאד מן הספרים כי ספרי אינם מצויין הנה אצלי, והנה בהצטרף מיעוט עם חסרון הספרים ירא אני מאד מן השגיאה, ומה שגיתי יבינו לי רבותי, דללמוד אני צריך, אני אני הוא הכותב העובד מאהבה ומיראה כי יראת רבותי על פני, זה שמי וזה זכרי. אברהם ב"ר יוסף ברוך בן נריה נב"ת.
לחכם מצרפת שמו ר' שלמה משכיל. על משמרתי אעמודה ואצפה, ואשמעה מה ידבר האל בי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ולא לענות על דברי הרב כי אם לקחת מוסר, ולדעת אם אוכל להעמיד בדברי ולהדריך רגלי על קו המישור, כי ראיתי רוב דברים אשר אמרתי לא כתבם הרב מדעתו כי אם לנסות תלמידו, תחלת דבר כתב הרב המשיב לתלמידו כי גט זה, אע"פ שחזר ובטל בשעת נתינה כל מודעות שעשה, בטל הגט, דמאחר שבטלו מתחלה ונעשה גט בטל אינו חוזר ומגרש בו לעולם, ומביא ראיה מרבי' משה מימון, ובעיא דחוזר ומגרש בו [גיטין ל"ב ע"ב] אמתני' קאי דהשולח, ואומ' כך גבי שליח, שעשה שליח לאשתו אמ' השליח מי בטל וחוזר ומגרש באותו גט ע"י אחר שליח, אבל כשהגט ביד סופר או ביד ב"ד או בידו אינו חוזר ומגרש בו לעולם, אומר אני דלא היא דאותה דאתמ' וחוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו מהדר אכל בטולי דסליק מיניה גט זה לא יועיל לא יתיר כו' הרי חרס בטל הוא חרס וגם [א]ההיא דמתני', ואכל מליה דמבטל גיטא שואל הספר אם חוזר ונמלך באותו גט שבטלו אם חוזר ומגרש בו ופסיק דהלכה חוזר ומגרש בו, וראיה לדברי רש"י בפי', ורב אלפס להוציא מלבן של הולכין כנגד זה הוסיף על סוגית התלמוד אתמ' גט שבטלו חוזר ומגרש בו, ולא אמ' גט שבטל השליח חוזר ומגרש בו כו', אלמא ס"ל דבכל בטוליה גט פסיק דהלכה חוזר ומגרש בו, וההיא ראיה דאייתית מרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, לאו ראיה היא, דרב ששת אמילתיה קא מהדר, ולית הלכתא כוותיה אלא כרב נחמן, דאין גוף של גט יכול להיות נפסל מלהיות גט שהרי הוא בעין כשירצה מבטלו וכשירצה חוזר ומגרש בו, דלא אתי דבור ומבטל מעשה, ואפי' לדבריך שאמרת הגט אין בו מעשה עד דמטי גיטא ליד(י)ה והוי דבור ודבור, אעפ"כ לא גרע ממעות קידושין של חזרה [קידושין נ"ט ע"א], דליכא מאן דאמ' שנפסלו מלקדש עוד בהם, וגם שליח עצמו לא מפסיל, דאי בטלו היום אם חוזר ונמלך לעשותו שליח למחר, שנעשה שליח, ולא בטל רק (מטי) שליחותו אבל גופו לא פסל, ואף דאפי' שאמר עד דמטי גיטא ליד(י)ה שיאמ' שהגט פסול לעולם ולא ימצא דבר זה בשום ספר רק באותן העושים ספר ר"מ עקר ורב אשר וכל שאר ספרים תפל, ועשה פי' לפירושו להרוס הבנין ולנטוע דבריו.
ועל מה שאמ' אדני הרב כי רב אלפס לא ברר דעתו, בזה אמ' אדני כרצונו, דודאי באר ובאר היטב, ולגלות דעתו להוציא על הגמ' ואתמ' גט שבטלו חוזר ומגרש בו, ואם לא רצה לגלות דבדעתו הוא דאכל בטולי קאי, למה הוסיף ואמ' גט שבטלו כו', היה לו לומ' בלשון הגמ', ומהדר אהני בטולי דלעיל ואמ' בפי' אתמ' גט שבטלו, כל מיני בטול, חוזר ומגרש בו, והאי דרב ששת אינה ראיה דלטעמיה קא מהדר, ומה שאמרת אדני אחרי כן גבי גלויי מילתא בגיטין (כו') לאו מילתא היא מיהו ילפי' מינה דהיכא דבטיל גיטא בפי' בטל גיטא ושוב אינו חוזר ומגרש בו, ליתא, דהאמת (בבטל) [דבטל] הוא, אבל אם נמלך חוזר ומגרש לעולם, ומה שאמ' אדני דאותה שהבאתי ראיה לדברי [מ]אומ' היה ר' מאיר מצאו באשפה [גיטין כ"ג ע"א] כו', דלא איירי בגט שנתבטל ולא ראיה היא כו', ידעתי כי אין הדבר דמצאו באשפה מיירי בגט שנתבטל, דאפי' תנוקות של בית רבן יודעים, אבל רוצה אני להוכיח משם שר"מ לא חייש לכתיבה לשמה ואפי' נכתב תחלה בלא מצות הבעל כשר לר"מ בעידי חתימה, ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא בגטי נשים דבעי לשמה, א"כ היכא שנכתב לשמה כגט שלנו כשר לחזור ולגרש בו, ומה שכתב אדני כי אותה ראיה שהבאתי מהמביא גט ממדינת הים ואומ' שאם יכול לבטל הגט שלא בפני עדי הגט שמא בטל כו', לא כן אמרתי, אבל אמרתי מה הועילו חכמים בתקנתם, אם ישלח אדם גט לאשתו ויבטלנו בלא דעת השליח ולא דעת או קלא דב"ד, לעולם ניחוש, ועל זה כתבתי בשם רבינו מאיר וה"ג וספר התרומה כפי אשר הזכרתי, כי לעולם אין בטול מועיל לאחר שבא לב"ד וצוה לסופר לכתוב ועשה מעשה למסרו לשליח עד שיבא לב"ד ויודיעו לשליח בטולו או לאשתו, ומביא ראיה מן המשנה [שם ל"ב ע"א] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו בשליח, מכלל דבעי שיגיע או שלוחו בשליח, ואע"ג דהלכה כר' וכרב נחמן דבעי שנים, מ"מ לעולם צריכין להודיע לשליח או לאשה הבטול שנעשה, דלאו פליגי אמתני', ומה שאמר אדני כי שגגתי לומר אחר שמסר דעתו לב"ד ואמ' שלא יבטלנו תו לא מהני בטולו, האמת אתי, ולסתור דברי כיון דבריו הרב, כי מאחר שמסר דעתו שלא יבטל עוד כי אם בב"ד ואם ימסור מודעא יהא כחרס לא יועיל מודעא שיעשה אחרי כן אם לא יבטל תחלה המודעא שעשה לב"ד ואח"כ ימסור מודעא לבטל הגט, דומיא דשבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אשאל עליו ונשאל על האיסור תחלה ואח"כ על השני, דלמה לא יועיל הדבור תחלה מודעא שאני עתיד לעשות על זה יהא בטל כו', ומה שהגיעני הרב על מה שאמרתי כי כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם ומביא ראייה מההיא דמקרעי' להם נייר חלק [שם י"ט ע"ב], לאו ראייה היא, כי יש חכמים שאין יודעין לחתום, ועוד דאין זה אלא בשעת הדחק, כגון בשכיב מרע או בשהלך בעלה למדינת הים או יצא לגבורות כו', ומה שהשיגני הרב לומ' כי שגגתי במה שאמרתי שאינו יכול לבטל אלא בפני עדי הגט, לא כך אמרתי, אלא אמרתי כי מאחר שבא לב"ד ואמ' כתבו ותנו גט לאשתי אינו יכול לבטלו כי אם בפני אחד לכל הפחות מהם, ואם בטלו בפני שנים אחרים מ"מ צריכין הם להודיע הבטול לב"ד דקלא אית להו או לכל הפחות לשליח או לאשה דהגיע קתני דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם כדפי' מרי רבי' מאיר, ומה שהגיעני לומ' זה אינו דהא אמ' או ששלח אחריו שליח, אין ראיתו ראיה, כי אם לדברי, שהרי אומ' או ששלח אחריו שליח נמצא צריך שיגיע בשליח או הוא או שלוחו, ומה שאמ' דר' תברתיה דאמ' בטלו בפני אחרים אפי' אינם לא עדים ולא שליח מבוטל, נראין דבריו של ר' בשנאה ואהבה מקלקלין השורה, ולא חש לדברו, וכי לא ידעו תנוקות הא דר' דאם בטלו מבוטל ולאחר התקנה, אבל מ"מ צריך לדברי המשנה להגיע בשליח או באשה או הוא או שלוחו, ור' הבין בדבריו כחכם ולא דק ולא חש לדברי תלמידו, והדן דין אמת ידינהו הב"ה לזכות.
ראיתי בני עליה עולים מארץ מאפליה הארץ שערוריה, צמחו עצי כחשה וזה פריה, הרה עמל והוליד און הרו והגו מלב רמיה, שלשה אלה וארבעה חמשה בסעיפיה פוריה סוררת היא והומיה, כל דורך בה לא ידע שלום אין קורא בצדק ואין נשפט במשפט תושיה, הבנים מלקטים עצי עולה והאבות מבערים את הכרם כרם יי' צבאות ברשפי אש שלהבתיה, שגו ברואה פקו פליליה ויאמרו לא יראה יה המשגיח ממכונו תכן מעשיהם תכן לבות רב העליליה, כשלה ברחוב אמת וזקנים משער שבתו כי הוכת שאיה, על כן ידוו הדווים ויגעו בבכיה, כי על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה בשביה, כי האמת נעדרת וסר מרע משתולל מתהולל מתעלל מתגלל בדם פשעו בארץ נשיה, לץ יליץ לשון ולשונו תהלך אש ארצה ובנבלה פה ירחיב ברחובות קריה, רועה אפר לב הוטל הוטהו אשת נעורים בשלחו כלה, יזם לעשות ויבטח בתוהו לאמר אי זה ספר כריתות אשר שלחתיה, כי במה נחשב הוא, והלך זרזיר אצל עורבים סלונים וסרבים לא יצילו נפשם ולא אמרו הלא שקר בימיננו, וקשת רמיה קשתם וחציהם אשר יכוננו, ולפניהם בטל את אשר צוה לכתוב, עמלם בראשם ישוב, כי נועדו לגרום פסול זרע בישראל, על כן ביד רמה ראוי לאלקויינהו בסלוא דלא מבע דמא עד עמדם לפני העדה למשפט, כי מכוער הדבר, ואף כי לגזע בני המעלה למעול מעלה, אשר שמעתי שהוא מהם ומהמונם זה עושה בעברה זדון, מבעיר את הריב ומגרה מדון, ועתה רב לי בזה ורוחי לא ידון בו, כי לראש עם קדש משפט המוסר, ולכל אשר ירא אל ואדון, ואמנם בעזר אלהי צדקי אענה אני חלקי, באשר נשאלתי על ענין הבטול והמודעא שהוציא קול זה המגרש שעשה והנה גלגל השאלה הזאת סובב על שני קטבים אלו, אם מסר המודעא או עשה הביטול קודם כתיבה או אחר כתיבה, ובטל גוף הגט, שכל אחד משני הפנים מלתא דתליא באשלי רברבי, והאחד גם בנסחי עתיקי, אם כן צריך לחקור העדים, ואם בפיהם נמצא מסירת המודעא או הבטול אחר הכתיבה ובטל גוף הגט בפי' דבר זה נראה לי לפי דברי האל"ף ז"ל שחוזר ומגרש בו, שהוא הביא ההיא דריש פ' השולח [גיטין ל"ב ע"ב], אבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמר חוזר ומגרש בו וקי"ל כרב נחמן, ע"כ דברי האל"ף, ולא הביא הקושיא דמקשי בגמ' והא קי"ל הלכה כר' יוחנן דאמ' בפ' האומר דחוזרת ומשני הכי השתא התם דבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור הכא נהי דבטיל שליחותיה דשליח גופיה דגט מי קא בטיל, וכיון דלא הביא הקושיא ותירוצה משמע ודאי דס"ל דאפילו בטל הגט חוזר ומגרש בו, דאי לאו הכי היה לו להביא הקושיא והתירוץ ולגלות דעתו בו היכא דבטל השליחות או הגט או לא בטל, ומדלא גלי ופסק סתמא כרב נחמן ש"מ דס"ל דאפי' בטל הגט חוזר ומגרש בו, וגם בהלכות מדוייקות נמצא דגרסי הכי נהי דבטליה לשליחותיה גט גופיה מי קא בטיל, ולפום האי גירסא משמע דאם בטלו אינו מבוטל, אמנם יש גרסא אחרת דגרסי גט גופיה מי קא מבטל, דמשמע דאם בטלו מבוטל, ושתי הנוסחאות נאמנות עמנו, וכן נראה דעת הר"ם ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"א] כגרסא בתרא, שכתב שאם בטל גוף הגט שהוא מבוטל בין שהוא בידו בין שהוא ביד שליח, וכן היתה דעת הרב הגדול ז"ל נוטה, וכן כתב הרב רבי' מאיר הלוי ז"ל והאריך בזה, וכן דעת בעל ההשלמה, וגדולים אחרים, אבל מעשה היה בעירנו בעת שהיתה עיר ואם בישראל לתורה ולגדולה שהורו דגט שבטלו חוזר ומגרש בו, וזה אשר כתב ה"ר אברהם אב"ד ז"ל הרי שהיינו חמשה בהסכמה אחת בגט שנכתב ולאחר שכתבו אמ' גט זה לא יועיל ולא יגרש לא ישלח ולא יתיר בטל הוא אי אפשי בו דחוזר ומגרש בו דהלכתא כרב נחמן דלא אתי דבור ומבטל גיטא, ודבריו קיימין דקאמ', דבההיא נתינה לא מגרשא, אבל גיטא גופיה לא בטיל וחוזר ומגרש בו, ע"כ דבריו, וגם קצת מרבותינו ז"ל הכי ס"ל משום דאותה בעיא דחוזר ומגרש בו כו', קאי עלה דגט זה לא יעזיב לא יתיר לא יגרש דדבריו קיימין, ואין לך גדול מזה ואפי' הכי אמר רב נחמן חוזר ומגרש בו, ומתרצינן ההיא דגמ' גבי ההוא דאשקליה גיטא בעל כרחיה ובטליה לגיטא ואשקליה גיטא אחרינא דההיא רב ששת הוא דאמ' אינו חוזר ומגרש בו, וגם רב יהודה כוותיה ס"ל, והכין היא דעתא דבעל התוספות ז"ל דאינו יכול לבטלו בדבור כיון דאית ביה מעשה גמור, וגם מפי' רבי' שלמה ז"ל הכי משמע, ולזה דעתי נוטה לפי סוגיא דשמעתא, זהו דרך האופן האחד והנראה לי בו, אבל אם זה הפורץ גדר מצא כיוצא בו [ובטל] תכף שיצא מב"ד קודם שהיה שהות לסופר לכתוב, גם בזה רבו הדעות בין החכמים, כי לפי דברי הר"מ והראב"ד ז"ל ויתר חכמי הארצות האל נראה דתו לא מהני בטול מודעא שעשה בשעת נתינה כיון שנכתב בפסול, ומשום הכי הנהיגו חכמינו כלם לבטל מודעא קודם כתיבה ולא יניחו המגרש ללכת אנה ואנה כדי שלא יכול לבטל אחר שצוה לכתוב הגט, אמנם הרב בעל התרומה ז"ל וגדולים אחרים מצרפת כתבו דאחר שאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום שאינו יכול לבטלו שלא בפניהם כי אם על פיהם כיון (שרצה) [שצוה] לעשות מעשה, והאריכו בזה ודבריהם כתובים בספריהם, ויתר מכן נוהגין בצרפת שאין חוששין לעשות בטול מודעי כלל עד שעת נתינה, והרבה פעמים בארץ אשר גרתי בה נתוכחתי עם גדוליה על זה ולא הייתי רוצה למנות עמהם אם לא יעשה הבטול קודם, והיה הדבר קשה בעיניהם לשנות מנהגם שלא להוציא לעז על הגטין הראשונים, ויותר קשה בעיני לשוויי גיטא חספא, דכיון שהבעל [ביטל] בפירוש השליחות שעשה לכתוב הגט ולחתום קודם שכתבו וחתמו א"כ אין יכולין לכתבו ולחתמו לשמו ולשמה והלא אינם שלוחיו ואינם כותבים וחותמים במצותו, והוה ליה כשומע סופרים מקרים כו' דתו לא יכול לאתכשורי כלל, דיותר קשה זה להכשיר מן מוסר מודעא סתם ולא בטלה עד שעת נתינה משום דהאי עובדא דאתינן עלה הוא בטל בפי' הסופר והעדים מהיות שלוחיו בגט זה אם כן באי זו יוכל להכשירו אחר זה, וכבר כתבתי בזה הנראה בעיני עם מה שקבלתי כאשר השיגה ידי בעזר השם, ייטיב לטובים ולישרים בלבותם, והמטים עקלקלותם יוליכם יי' את פועלי האון שלום על ישראל, כחשקי. מרדכי ב"ר יצחק צב"י.
<h2>דף לב:</h2>
תשובה לרב הנכבד דון בנדיג דאייגש נ"ע. יודע אני בעצמי שאיני כהן ואם יאמרו לי חברי עלה לדוכן המעלות אני מחוייב המציאות להכיר חסרוני לבלתי אהרוס לעלות בסלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, להכניס רישאי ביני ארייוותא, לעלות בסלע המחלוקות בצורי היעילים, לו חכמתי השכלתי זאת הכבד ושב בביתי, ותהי זאת נחמתי כי יודע כל שער עמי לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות, למדתי לשוני לומר איני יודע, גם עתה לולי באמרי לא אדע אקיים שאדע הייתי אומר לא שאדע, אך זה החכם ר' שלמה הפציר בי ויאלצני לכתוב דעתי בזה, לכן נערתי חצני שנסתי מתני להחזיק במלאכה ללחום מלחמתה של תורה, ואדע כי לא אבוש מעלה דברי על שפת לשון כליותי ולא אכחידם תחת לשוני, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך יי' צורי וגואלי. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ואדברה בעדותך נגד מלכים ולא אבוש. מעשה שהיה כך היה בבחור אחד מעיר א"ט הוציא חתנו אשתו מביתו בלתי ידיעתו כאשר סופר אלי, וכאשר בקש ממנו חתנו שיגרשנה והרבה אליו רעים עד שאמ' רוצה אני, ובא לפני ב"ד ובטל מודעא בפניהם ואמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו והלך לו, וכתבו הגט וחתמוהו אחד מן הדיינין עם עד אחר, ואחר שנחתם שלחו למגרש שיבא לב"ד, ובא ואמרו לו בטל לפנינו כל מודעא שמסרת על גט זה משאמרת לסופר כתוב ולעדים חתומו, ובטל מודעא לפניהם ונתן הגט לשליח קבלה בפני עדי מסירה והלכו להם, אחרי כן יצא לעז על הגט שהמגרש בטל אותו בפני עדים אחר שאמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו נמצא גרש בגט בטל, עוד יצא לעז עליו מפני שאחד מן הדיינין חתם בגט בעד.
ואני אפתח בזכות תחלה, דזכות הוא לאשה כיון שקבלה את גיטה שלא לפסול את גיטה, ואתחיל ואומ' דבגט עד נעשה דיין, דהא קי"ל [גיטין ה' ע"ב] דבאוריתא בלחוד כגון קידוש החדש הוא דאמרי' [אין] עד נעשה דיין אבל בדרבנן כגון קיום שטר עד נעשה דיין, כ"ש בגט שאינו צריך ב"ד כלל דעד נעשה דיין, תדע דהא אמרי' בפ"ק דגיטין [שם] בענין מביא גט ממדינת הים דר' יוחנן דאמ' בפני שנים ס"ל שליח נעשה עד ועד נעשה דיין, וזה מבואר איני צריך עוד ראייה. אך אם בטל הבעל הגט אחר שאומ' לסופר כתוב ולעדים חתמו, דעת הר"מ ב"מ ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"א] שגט בטל הוא ואינה יכולה להתגרש בגט בטל, שכתב כי השולח גט ביד שליח ובטל הגט הרי זה חוזר ומגרש בו כשירצה שלא בטלו מתורת גט אלא מתורת שליחות לפי'[כך] אם היה הגט ביד הבעל ובטלו כגון שאמ' גט זה בטל הוא אינו מגרש בו לעולם והרי הוא כחרס ואם גרש בו אינה מגורשת וכן אם פירש בשעה שבטלו והוא ביד השליח ואמ' הגט ששלחתי הרי הוא בטל מלהיות גט הרי הוא בטל לעולם ע"כ, הלא תראה דלפי דברי הר"מ גט זה בטל ואינו מגרש בו לעולם, היה דעת הרב דהא דבעיא בגמ' [שם ל"ב ע"ב] חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו, אמשלח ביד שליח בלחוד קאי דאיירי ביה במתני', ואמ' רב נחמן חוזר ומגרש, ופסיק תלמודא כרב נחמן, ואקשי והא הלכתא כר' יוחנן דאמ' פ' האומר [קידושין נ"ט ע"א] חוזרת, ושני, הכי השתא התם דבור בדבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור אבל הכא נהי דבטלא לשליחותיה גיטא גופיה מי קא מבטל, כלומ' כשהגט ביד שליח אין דעתו לבטל אלא השליחות לא הגט עצמו לפיכך חוזר ומגרש בו, אבל אם בטל בפי' ודאי אינו חוזר ומגרש בו, כמו שכתב הר"מ, והביאו לפרש כן ההיא עובדא דלקמן [גיטין ל"ד ע"א] דרב [ששת] אשקליה גיטא לההוא גברא בעל כרחיה אמ' להו לסהדיה כו', ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא כו', ואסיק דאיהו בטליה והא דאמ' הכי משום דכפנוה, ובודאי זה בטלו בפני שנים אחר שאמ' לסופר כתוב ולעדים חתומו ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא, וזו ראיה פוסקת ומופת חותך לדברי הרב, וא"ת היאך יבא דבור ויבטל מעשה דהיינו כתיבת הגט וחתימתו, אשיב לך דכשאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום דבורא הוא, ועובדא דילן הכי הוה, וגם אם יכתוב בעצמו הגט לשמה לא חשבינן למעשה, לפי שכתיבת הגט וחתימתו לא מהני לה מידי להתגרש ועד דמטי גט לידה לאו מעשה הוא, וזה יוציא לנו מדאמרי' בקידושין פ' האומר [שם] דכיון דכי לא מטי גיטא לידא לא מגרשא דבור ודבור הוא, דאפי' לריש לקיש דחשיב נתינת מעות למעשה אע"פ שנתנו על תנאי לפי שאפש' שלא יחזרו בהם, ונמצא דמהניא לה נתינת מעות, אבל נתינת גט ליד השליח לא חשיב למעשה משום דלא מהני לה מידי עד שיגיע גט לידה, וכ"ש לר' יוחנן דלא חשיב נתינת מעות למעשה מפני שנתנו על תנאי כ"ש דלא חשיב נתינת גט למעשה, נמצא דמידי דלא מהני לה להתגרש לא חשבי' למעשה, הנה הכרעתי דלדעת הרב גט זה שלא היה ביד שליח וליכא למימר ביה שליחותיה בלחוד בטיל בטל הוא ושוב אינה יכולה להתגרש בו.
ובאמת כי הרי"ף לא באר דעתו בזה, כי הביא בהלכותיו אבעיא להו גט שבטלו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו רב נחמן אמ' חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמ' אינו חוזר ומגרש בו והלכתא כרב נחמן, ולא הביא המסקנא דאמר נהי דבטליה לשליחותיה כו', גם הר"ש ז"ל סתם דבריו בזה שכתב, חוזר ומגרש בו אם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שבטלו, ויש לבעל הדין לחלוק ולומ' שדעתם הוא דאפי' אין הגט ביד שליח או שבטל בפי' חוזר ומגרש בו דאדסליק מיניה קאי, ואם דעת הרי"ף והר"ש כן, צריכין אנו לפרש נהי דבטליה לשליחותיה בדבור, גיטא גופא אע"פ שבטלו בפי' מי קא בטיל בדבור, אך תמיה אני איך איפש' להיות דעתם כן מה יעשו מהא דרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, ואם חוזר ומגרש בו למה אצריכיה גיטא אחרינא, ואין לומ' דהא דרב ששת מדחיא משום הא דרב נחמן, משום דמעשה רב, ואין להפריש בין בטול דקודם כתיבה לבטול דאחר כתיבה, שלא מצינו הפרש בזה, דמי יימר דהאי דרב ששת קודם כתיבא הוה, ומי יימר דהא דידן לאו קודם הוא הלא שמענו שתכף שנפרד מן הב"ד בטל, לכן אפשר לומר כדי להשוות דעת הר"מ לדעת הרי"ף ז"ל, שאחר שהביא הרי"ף הא דאביי דאמ' [גיטין ל"ב ע"ב], נקטינן שליח מתנה כשליח גט כו', וההיא בעיא דבעי בתריה אשולח גט ביד שליח קאי, ומה שלא הביא הרב הא דנהי דבטליה לשליחותיה, ולא עובדא דרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, סמך על עובדא דגדל בר עילאי [שם ל"ד ע"ב], דאייתיי בתר הכי הא דאמ' רב ששת במס' ערכין [כ"א ע"ב], דילפינן מינה גלויי דעתא בגיטא, והיה דעת הרב מדאמ' רבא ברוך הטוב והמטיב ובטיל גיטא, סבר רבא דהוי כאלו בטלו בפי' ובטל הגט ושוב אין חוזר ומגרש בו, ואע"ג דאין הלכה כרבא אלא כאביי דאמ' גלויי דעתא בגיטא לאו מילתא היא, מיהו ילפינן מינה דהיכא דבטליה בפירוש בטיל גיטא ושוב אינו חוזר ומגרש בו, דבמתני' דאמרי' עלה חוזר ומגרש, לא אמ' הגט בטל, אלא הרי הוא בטל, דמשמע השליחות בטל, וגם אני ידעתי החשו כי יש פתחון פה לבעל הדין לחלוק עלי בזה, והחולק יחלוק, ובאמת כי הר"ש מפרש גלויי דעתא בגיטא דגדל בר עילאי, שאינו רוצה עוד בשליחותיה, מיהו יש לומר שכת' כן משום דלא עדיף גלויי דעתא מבטל הוא סתם שלא בטל אלא השליחות, וי"ל שדעת הר"ש מפני שהיה על יד שליח הזכיר ביטול השליחו', אבל אם לא היה על יד שליח מודה הוא שהגט עצמו בטל, שהרי פי' בהא דרב ששת אמ' להו רב ששת כו' ואצרכיה רב ששת גיטא אחרי'[נא] אל[מ]א משום דגלוייה דעתא בבטוליה בטליה כו', הרי זה שלא היה הגט ביד שליח בטל הגט, ולפום מסקנא איהו גופיה בטליה, משום הכי אצרכיה גיטא אחרינא אלמ' אינו חוזר ומגרש בו, וכן תמצא בלשון הר"ש אלא איהו בטליה בהדיא ואמ' לבטל כו', הרי שאמר הר"ש איהו בטליה בהדיא, מכלל שיכול לבטלו מהיות גט, ואח"כ הוא אפשר שדעת הר"ש בההיא דרב נחמן כדעת הר"ם שהגט ביד שליח הוא דאמ' רב נחמן חוזר ומגרש בו אבל אם אינו ביד שליח או שבטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו, ומה שכתב הר"ש בגט שבטלו, אלישנא דמתני'[תין] קאי דקאמ' בטל הוא, וכולה לישנא דהאי סוגיא אמתני'[תין] קיימא, תדע שהרי כת' הר"ש, מי אמרי' בטל גיטא והוה ליה כחספא או דילמא שליחותיה הוא דבטל עד דהדר ומשוי ליה שליחא כו', וכן כת' בסוף הסוגיא, האי דאמ' בטל הוא לשליח הוא דבטלא שלא יהא שלוחו לגרשה בגט זה כו', הרי שגם הר"ש מפרש הא דרב נחמן אמתני'[תין] ואפשר שדעתו כדעת הר"ם שכשבטלו בפי' אינו חוזר ומגרש בו, אע"פ שלא פירש זה בפי', ואחר שאפשר להיות דעת הרי"ף והר"ש כדעת הר"ם אומ' אני, שאם נתבטל הגט בפני שנים בלשון המועיל לבטול צריכא גט אחר, כי גם הרי"ף והר"ש היו חולקין עליו בפי' היה לנו לחוש לדברי הר"ם באישות אשת איש דלדעת הר"מ אם תנשא בגט זה יהיו בניה ממזרים כ"ש שהכרעתי שאפשר שדעת הרי"ף והר"ש כדעת הר"מ.
ומה שאומ' החכם ר' שלמה שאחר שנתבטל הגט יכול לגרש בו ומייתי ראייה מההיא דהמביא תנינא [גיטין כ"ג ע"א], אומר היה ר' מאיר אפי' מצאו באשפה חתמו ונתנו לה כשר, זו אינה ראיה כלל, דהא דרב נחמן [שם] לא איירי בגט שנתבטל, אלא אליבא דר' מאיר אמרה למילתיה דס"ל דלא בעינן כתיבה לשמה דעדי חתימה כרתי, ואין הלכה כמותו אלא כר' אליעזר דבעי כתיבה לשמה דעדי מסיר' כרתי, גם מה שהביא ראיה מהמביא גט ממדינת הים ואומ', שאם יכול לבטל הגט שלא בפני עדי הגט ניחוש שמא בטל, זו אינה ראיה, דבאמת לא חיישי' לבטל מיהוא היכא דידעינן דבטול בטל, ומה שהיה אומ', שאחר שמסר דעתו לב"ד ואמ' שלא יבטלנו עוד תו לא מהני בטולו, מטוביה דמר, כי לפי דעתי זה אינו, שאינו מועיל תנאי בדבר זה שלא יוכל לבטל אחר כן, דא"כ למה אמ' רב ששת לסהדי אותיבו קירי באודניכו, יבטל כל מודעא שימסור, וגם אם ימסור מודעא בפניהם לא יועיל, ויש על זה ראיות אחרות בתלמוד (אף) [אך] לפי דעתי איני צריך לראיה דדבר פשוט הוא, וידוע דעת הרב בזה פי', שכתב מה תקנת דבר זה וכו', ומה שהיה אומ', שאינו יכול לבטל אלא בפני ב"ד מדאמ'[רינן] [שם ל"ב ע"ב] עושה ב"ד במקום אחר ומבטלו, ואומ' דכל שאינו יודע בטיב גטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם (לכתחלה), אם בטל זה בפני מי שאינו יודע אינו בטול, זה אינו, דהא קי"ל דהלכה כרב נחמן [שם] דאמ' בפני שנים, דקאי ר' יוחנן כוותי' דאמ' משום תקנת ממזרים, הרי שאינו צריך ב"ד, והא דאמור רבנן [קידושין ו' ע"א] כל שאינו בטיב גטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם, לכתחלה הוא דאמור, אבל בדיעבד או כגון שכיב מרע או הולך למדינת הים אפי' אין יודעין לקרות ולחתום יכולין להיות עדים בגט, כדאמרי' [גיטין י"ט ע"ב] עדים שאין יודעין לחתום מקרעין להם נייר חלק, ואמרי' אם אינם יודעין לקרות קורין לפניהם וחותמין, ומה שהיה אומ' שאינו יכול לבטל אלא בפני עדי הגט שאמ' להם חתומו ומביא ראיה מההיא [שם ל"ג ע"א] דאמ' לעשרה כתבו גט לאשתי ופליגי ר' ורשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה, זו אינה ראיה, דההיא פלוגתא אתקנתא דר"ג אתמ' דסבירא ליה לר' שאם בטל זה שלא בפני זה לא עבר אתקנת ר"ג, מיהו הלכה כר' דאמ' שאם חזר ובטלו בפני שנים אחרים הוי מבוטל, וכן הביא הר"ם [פ"ו מהלכ' גירושין ה"ח], וגמרי' מינה ומפלוגתא אחריתי דר' ורשב"ג דאמ' לשנים תנו גט לאשתי שאפי' לא בטלו אלא בפני אחד מן העדים מבוטל וכי בעינן שנים כשמבטלו בפני אחרים, וכן דעת הר"ם [שם הט"ז], ואם תאמר מאחר שאם בטל בפני אחרים מבוטל מה הועיל רב ששת דקאמ' לסהדי אותיבו קירי באודנייכו כו' אם לא יבטל בפני עדי הגט יבטל בפני אחרים, אשיב לך, שלא הניחוהו ללכת אנה ואנה ועמד המגרש בפניהם עד שנכתב ונחתם הגט ולא היו אחרים בפני העדים ואינו יכול לבטל בפני אחרים לכך אחר שלא יוכלו העדים לשמוע בטולו אינו מבוטל, ומה שהיה אומר, שהשולח גט לאשתו אינו יכול לבטל כי אם לפני השליח ומביא ראיה מהגיע בשליח [שם ל"ב ע"א], זה אינו, דהא אמ' או ששלח אחריו שליח, הרי שבטלו בפני אחרים ושלח שליח להודיעם, ועוד דהא ר' תברתיה דאמ' בטלו בפני אחרים אפי' אינם לא עדים ולא שליח מבוטל.
הנה כתבתי דעתי בזה והכרעתי, שאחר שיתבאר הקול שיצא על גט זה, הגט בטל ואינה יכולה להנשא בגט זה, ומוחזקני בזה כי אם נעשה הבטול לא נעשה ברצון החכם המגרש וברצון החכם אחיו אביו כי [לא] נסו ללכת באלה, שארית [ישראל] לא יעשו עולה, דודאי המבטל לאו שפיר עבד דעבר אתקנת ר"ג [שם], גם העדים שהעידו בדבר הרעו לעשות, ואולי לא נעשה, ואויבים הוא דמפקי קלא, לכן זאת העצה היעוצה לפי דעתי ועל הקהל הקדוש קהל א"ט המצוה הזאת להסיר מכשול מדרך עמנו, שיעשו ב"ד במקומם לדרוש הדבר ולחקור המגרש אם בטל ואם לא בטל, אם יאמר שבטל בפני עדים יחקרו העדים באיזה לשון בטל ומתי בטל, ואם לא יודה המגרש שבטל אעפ"כ צריך לברר הקול ויכריזו בבית הכנסת במקומם בכח ברכה, שכל מי שיודע דבר מגט זה שיבא לפני ב"ד פלוני, ואז יתברר הקול ויצא אמת לאמתו, ואם הגט בטל יגרשנה בגט אחר ואם לא נתבטל תהיה מותרת להנשא. אני ברוך מפי אקרא ואחד מחברי בחור וטוב סופר מהיר כותב על הספר בדיו, וידעתי כי הפרזתי על מדותי ויחסרני כי מעלה היא חוץ ממני, ואני חסר מאד מן הספרים כי ספרי אינם מצויין הנה אצלי, והנה בהצטרף מיעוט עם חסרון הספרים ירא אני מאד מן השגיאה, ומה שגיתי יבינו לי רבותי, דללמוד אני צריך, אני אני הוא הכותב העובד מאהבה ומיראה כי יראת רבותי על פני, זה שמי וזה זכרי. אברהם ב"ר יוסף ברוך בן נריה נב"ת.
לחכם מצרפת שמו ר' שלמה משכיל. על משמרתי אעמודה ואצפה, ואשמעה מה ידבר האל בי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ולא לענות על דברי הרב כי אם לקחת מוסר, ולדעת אם אוכל להעמיד בדברי ולהדריך רגלי על קו המישור, כי ראיתי רוב דברים אשר אמרתי לא כתבם הרב מדעתו כי אם לנסות תלמידו, תחלת דבר כתב הרב המשיב לתלמידו כי גט זה, אע"פ שחזר ובטל בשעת נתינה כל מודעות שעשה, בטל הגט, דמאחר שבטלו מתחלה ונעשה גט בטל אינו חוזר ומגרש בו לעולם, ומביא ראיה מרבי' משה מימון, ובעיא דחוזר ומגרש בו [גיטין ל"ב ע"ב] אמתני' קאי דהשולח, ואומ' כך גבי שליח, שעשה שליח לאשתו אמ' השליח מי בטל וחוזר ומגרש באותו גט ע"י אחר שליח, אבל כשהגט ביד סופר או ביד ב"ד או בידו אינו חוזר ומגרש בו לעולם, אומר אני דלא היא דאותה דאתמ' וחוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו מהדר אכל בטולי דסליק מיניה גט זה לא יועיל לא יתיר כו' הרי חרס בטל הוא חרס וגם [א]ההיא דמתני', ואכל מליה דמבטל גיטא שואל הספר אם חוזר ונמלך באותו גט שבטלו אם חוזר ומגרש בו ופסיק דהלכה חוזר ומגרש בו, וראיה לדברי רש"י בפי', ורב אלפס להוציא מלבן של הולכין כנגד זה הוסיף על סוגית התלמוד אתמ' גט שבטלו חוזר ומגרש בו, ולא אמ' גט שבטל השליח חוזר ומגרש בו כו', אלמא ס"ל דבכל בטוליה גט פסיק דהלכה חוזר ומגרש בו, וההיא ראיה דאייתית מרב ששת דאצרכיה גיטא אחרינא, לאו ראיה היא, דרב ששת אמילתיה קא מהדר, ולית הלכתא כוותיה אלא כרב נחמן, דאין גוף של גט יכול להיות נפסל מלהיות גט שהרי הוא בעין כשירצה מבטלו וכשירצה חוזר ומגרש בו, דלא אתי דבור ומבטל מעשה, ואפי' לדבריך שאמרת הגט אין בו מעשה עד דמטי גיטא ליד(י)ה והוי דבור ודבור, אעפ"כ לא גרע ממעות קידושין של חזרה [קידושין נ"ט ע"א], דליכא מאן דאמ' שנפסלו מלקדש עוד בהם, וגם שליח עצמו לא מפסיל, דאי בטלו היום אם חוזר ונמלך לעשותו שליח למחר, שנעשה שליח, ולא בטל רק (מטי) שליחותו אבל גופו לא פסל, ואף דאפי' שאמר עד דמטי גיטא ליד(י)ה שיאמ' שהגט פסול לעולם ולא ימצא דבר זה בשום ספר רק באותן העושים ספר ר"מ עקר ורב אשר וכל שאר ספרים תפל, ועשה פי' לפירושו להרוס הבנין ולנטוע דבריו.
ועל מה שאמ' אדני הרב כי רב אלפס לא ברר דעתו, בזה אמ' אדני כרצונו, דודאי באר ובאר היטב, ולגלות דעתו להוציא על הגמ' ואתמ' גט שבטלו חוזר ומגרש בו, ואם לא רצה לגלות דבדעתו הוא דאכל בטולי קאי, למה הוסיף ואמ' גט שבטלו כו', היה לו לומ' בלשון הגמ', ומהדר אהני בטולי דלעיל ואמ' בפי' אתמ' גט שבטלו, כל מיני בטול, חוזר ומגרש בו, והאי דרב ששת אינה ראיה דלטעמיה קא מהדר, ומה שאמרת אדני אחרי כן גבי גלויי מילתא בגיטין (כו') לאו מילתא היא מיהו ילפי' מינה דהיכא דבטיל גיטא בפי' בטל גיטא ושוב אינו חוזר ומגרש בו, ליתא, דהאמת (בבטל) [דבטל] הוא, אבל אם נמלך חוזר ומגרש לעולם, ומה שאמ' אדני דאותה שהבאתי ראיה לדברי [מ]אומ' היה ר' מאיר מצאו באשפה [גיטין כ"ג ע"א] כו', דלא איירי בגט שנתבטל ולא ראיה היא כו', ידעתי כי אין הדבר דמצאו באשפה מיירי בגט שנתבטל, דאפי' תנוקות של בית רבן יודעים, אבל רוצה אני להוכיח משם שר"מ לא חייש לכתיבה לשמה ואפי' נכתב תחלה בלא מצות הבעל כשר לר"מ בעידי חתימה, ואפי' רבנן לא פליגי עליה אלא בגטי נשים דבעי לשמה, א"כ היכא שנכתב לשמה כגט שלנו כשר לחזור ולגרש בו, ומה שכתב אדני כי אותה ראיה שהבאתי מהמביא גט ממדינת הים ואומ' שאם יכול לבטל הגט שלא בפני עדי הגט שמא בטל כו', לא כן אמרתי, אבל אמרתי מה הועילו חכמים בתקנתם, אם ישלח אדם גט לאשתו ויבטלנו בלא דעת השליח ולא דעת או קלא דב"ד, לעולם ניחוש, ועל זה כתבתי בשם רבינו מאיר וה"ג וספר התרומה כפי אשר הזכרתי, כי לעולם אין בטול מועיל לאחר שבא לב"ד וצוה לסופר לכתוב ועשה מעשה למסרו לשליח עד שיבא לב"ד ויודיעו לשליח בטולו או לאשתו, ומביא ראיה מן המשנה [שם ל"ב ע"א] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו בשליח, מכלל דבעי שיגיע או שלוחו בשליח, ואע"ג דהלכה כר' וכרב נחמן דבעי שנים, מ"מ לעולם צריכין להודיע לשליח או לאשה הבטול שנעשה, דלאו פליגי אמתני', ומה שאמר אדני כי שגגתי לומר אחר שמסר דעתו לב"ד ואמ' שלא יבטלנו תו לא מהני בטולו, האמת אתי, ולסתור דברי כיון דבריו הרב, כי מאחר שמסר דעתו שלא יבטל עוד כי אם בב"ד ואם ימסור מודעא יהא כחרס לא יועיל מודעא שיעשה אחרי כן אם לא יבטל תחלה המודעא שעשה לב"ד ואח"כ ימסור מודעא לבטל הגט, דומיא דשבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אשאל עליו ונשאל על האיסור תחלה ואח"כ על השני, דלמה לא יועיל הדבור תחלה מודעא שאני עתיד לעשות על זה יהא בטל כו', ומה שהגיעני הרב על מה שאמרתי כי כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם ומביא ראייה מההיא דמקרעי' להם נייר חלק [שם י"ט ע"ב], לאו ראייה היא, כי יש חכמים שאין יודעין לחתום, ועוד דאין זה אלא בשעת הדחק, כגון בשכיב מרע או בשהלך בעלה למדינת הים או יצא לגבורות כו', ומה שהשיגני הרב לומ' כי שגגתי במה שאמרתי שאינו יכול לבטל אלא בפני עדי הגט, לא כך אמרתי, אלא אמרתי כי מאחר שבא לב"ד ואמ' כתבו ותנו גט לאשתי אינו יכול לבטלו כי אם בפני אחד לכל הפחות מהם, ואם בטלו בפני שנים אחרים מ"מ צריכין הם להודיע הבטול לב"ד דקלא אית להו או לכל הפחות לשליח או לאשה דהגיע קתני דאם לא כן מה הועילו חכמים בתקנתם כדפי' מרי רבי' מאיר, ומה שהגיעני לומ' זה אינו דהא אמ' או ששלח אחריו שליח, אין ראיתו ראיה, כי אם לדברי, שהרי אומ' או ששלח אחריו שליח נמצא צריך שיגיע בשליח או הוא או שלוחו, ומה שאמ' דר' תברתיה דאמ' בטלו בפני אחרים אפי' אינם לא עדים ולא שליח מבוטל, נראין דבריו של ר' בשנאה ואהבה מקלקלין השורה, ולא חש לדברו, וכי לא ידעו תנוקות הא דר' דאם בטלו מבוטל ולאחר התקנה, אבל מ"מ צריך לדברי המשנה להגיע בשליח או באשה או הוא או שלוחו, ור' הבין בדבריו כחכם ולא דק ולא חש לדברי תלמידו, והדן דין אמת ידינהו הב"ה לזכות.
ראיתי בני עליה עולים מארץ מאפליה הארץ שערוריה, צמחו עצי כחשה וזה פריה, הרה עמל והוליד און הרו והגו מלב רמיה, שלשה אלה וארבעה חמשה בסעיפיה פוריה סוררת היא והומיה, כל דורך בה לא ידע שלום אין קורא בצדק ואין נשפט במשפט תושיה, הבנים מלקטים עצי עולה והאבות מבערים את הכרם כרם יי' צבאות ברשפי אש שלהבתיה, שגו ברואה פקו פליליה ויאמרו לא יראה יה המשגיח ממכונו תכן מעשיהם תכן לבות רב העליליה, כשלה ברחוב אמת וזקנים משער שבתו כי הוכת שאיה, על כן ידוו הדווים ויגעו בבכיה, כי על כן רחק משפט ממנו ולא תשיגנו צדקה בשביה, כי האמת נעדרת וסר מרע משתולל מתהולל מתעלל מתגלל בדם פשעו בארץ נשיה, לץ יליץ לשון ולשונו תהלך אש ארצה ובנבלה פה ירחיב ברחובות קריה, רועה אפר לב הוטל הוטהו אשת נעורים בשלחו כלה, יזם לעשות ויבטח בתוהו לאמר אי זה ספר כריתות אשר שלחתיה, כי במה נחשב הוא, והלך זרזיר אצל עורבים סלונים וסרבים לא יצילו נפשם ולא אמרו הלא שקר בימיננו, וקשת רמיה קשתם וחציהם אשר יכוננו, ולפניהם בטל את אשר צוה לכתוב, עמלם בראשם ישוב, כי נועדו לגרום פסול זרע בישראל, על כן ביד רמה ראוי לאלקויינהו בסלוא דלא מבע דמא עד עמדם לפני העדה למשפט, כי מכוער הדבר, ואף כי לגזע בני המעלה למעול מעלה, אשר שמעתי שהוא מהם ומהמונם זה עושה בעברה זדון, מבעיר את הריב ומגרה מדון, ועתה רב לי בזה ורוחי לא ידון בו, כי לראש עם קדש משפט המוסר, ולכל אשר ירא אל ואדון, ואמנם בעזר אלהי צדקי אענה אני חלקי, באשר נשאלתי על ענין הבטול והמודעא שהוציא קול זה המגרש שעשה והנה גלגל השאלה הזאת סובב על שני קטבים אלו, אם מסר המודעא או עשה הביטול קודם כתיבה או אחר כתיבה, ובטל גוף הגט, שכל אחד משני הפנים מלתא דתליא באשלי רברבי, והאחד גם בנסחי עתיקי, אם כן צריך לחקור העדים, ואם בפיהם נמצא מסירת המודעא או הבטול אחר הכתיבה ובטל גוף הגט בפי' דבר זה נראה לי לפי דברי האל"ף ז"ל שחוזר ומגרש בו, שהוא הביא ההיא דריש פ' השולח [גיטין ל"ב ע"ב], אבעיא להו חוזר ומגרש בו או אינו חוזר ומגרש בו ורב נחמן אמר חוזר ומגרש בו וקי"ל כרב נחמן, ע"כ דברי האל"ף, ולא הביא הקושיא דמקשי בגמ' והא קי"ל הלכה כר' יוחנן דאמ' בפ' האומר דחוזרת ומשני הכי השתא התם דבור ודבור הוא ואתי דבור ומבטל דבור הכא נהי דבטיל שליחותיה דשליח גופיה דגט מי קא בטיל, וכיון דלא הביא הקושיא ותירוצה משמע ודאי דס"ל דאפילו בטל הגט חוזר ומגרש בו, דאי לאו הכי היה לו להביא הקושיא והתירוץ ולגלות דעתו בו היכא דבטל השליחות או הגט או לא בטל, ומדלא גלי ופסק סתמא כרב נחמן ש"מ דס"ל דאפי' בטל הגט חוזר ומגרש בו, וגם בהלכות מדוייקות נמצא דגרסי הכי נהי דבטליה לשליחותיה גט גופיה מי קא בטיל, ולפום האי גירסא משמע דאם בטלו אינו מבוטל, אמנם יש גרסא אחרת דגרסי גט גופיה מי קא מבטל, דמשמע דאם בטלו מבוטל, ושתי הנוסחאות נאמנות עמנו, וכן נראה דעת הר"ם ז"ל [פ"ו מהלכ' גירושין הכ"א] כגרסא בתרא, שכתב שאם בטל גוף הגט שהוא מבוטל בין שהוא בידו בין שהוא ביד שליח, וכן היתה דעת הרב הגדול ז"ל נוטה, וכן כתב הרב רבי' מאיר הלוי ז"ל והאריך בזה, וכן דעת בעל ההשלמה, וגדולים אחרים, אבל מעשה היה בעירנו בעת שהיתה עיר ואם בישראל לתורה ולגדולה שהורו דגט שבטלו חוזר ומגרש בו, וזה אשר כתב ה"ר אברהם אב"ד ז"ל הרי שהיינו חמשה בהסכמה אחת בגט שנכתב ולאחר שכתבו אמ' גט זה לא יועיל ולא יגרש לא ישלח ולא יתיר בטל הוא אי אפשי בו דחוזר ומגרש בו דהלכתא כרב נחמן דלא אתי דבור ומבטל גיטא, ודבריו קיימין דקאמ', דבההיא נתינה לא מגרשא, אבל גיטא גופיה לא בטיל וחוזר ומגרש בו, ע"כ דבריו, וגם קצת מרבותינו ז"ל הכי ס"ל משום דאותה בעיא דחוזר ומגרש בו כו', קאי עלה דגט זה לא יעזיב לא יתיר לא יגרש דדבריו קיימין, ואין לך גדול מזה ואפי' הכי אמר רב נחמן חוזר ומגרש בו, ומתרצינן ההיא דגמ' גבי ההוא דאשקליה גיטא בעל כרחיה ובטליה לגיטא ואשקליה גיטא אחרינא דההיא רב ששת הוא דאמ' אינו חוזר ומגרש בו, וגם רב יהודה כוותיה ס"ל, והכין היא דעתא דבעל התוספות ז"ל דאינו יכול לבטלו בדבור כיון דאית ביה מעשה גמור, וגם מפי' רבי' שלמה ז"ל הכי משמע, ולזה דעתי נוטה לפי סוגיא דשמעתא, זהו דרך האופן האחד והנראה לי בו, אבל אם זה הפורץ גדר מצא כיוצא בו [ובטל] תכף שיצא מב"ד קודם שהיה שהות לסופר לכתוב, גם בזה רבו הדעות בין החכמים, כי לפי דברי הר"מ והראב"ד ז"ל ויתר חכמי הארצות האל נראה דתו לא מהני בטול מודעא שעשה בשעת נתינה כיון שנכתב בפסול, ומשום הכי הנהיגו חכמינו כלם לבטל מודעא קודם כתיבה ולא יניחו המגרש ללכת אנה ואנה כדי שלא יכול לבטל אחר שצוה לכתוב הגט, אמנם הרב בעל התרומה ז"ל וגדולים אחרים מצרפת כתבו דאחר שאמ' לסופר לכתוב ולעדים לחתום שאינו יכול לבטלו שלא בפניהם כי אם על פיהם כיון (שרצה) [שצוה] לעשות מעשה, והאריכו בזה ודבריהם כתובים בספריהם, ויתר מכן נוהגין בצרפת שאין חוששין לעשות בטול מודעי כלל עד שעת נתינה, והרבה פעמים בארץ אשר גרתי בה נתוכחתי עם גדוליה על זה ולא הייתי רוצה למנות עמהם אם לא יעשה הבטול קודם, והיה הדבר קשה בעיניהם לשנות מנהגם שלא להוציא לעז על הגטין הראשונים, ויותר קשה בעיני לשוויי גיטא חספא, דכיון שהבעל [ביטל] בפירוש השליחות שעשה לכתוב הגט ולחתום קודם שכתבו וחתמו א"כ אין יכולין לכתבו ולחתמו לשמו ולשמה והלא אינם שלוחיו ואינם כותבים וחותמים במצותו, והוה ליה כשומע סופרים מקרים כו' דתו לא יכול לאתכשורי כלל, דיותר קשה זה להכשיר מן מוסר מודעא סתם ולא בטלה עד שעת נתינה משום דהאי עובדא דאתינן עלה הוא בטל בפי' הסופר והעדים מהיות שלוחיו בגט זה אם כן באי זו יוכל להכשירו אחר זה, וכבר כתבתי בזה הנראה בעיני עם מה שקבלתי כאשר השיגה ידי בעזר השם, ייטיב לטובים ולישרים בלבותם, והמטים עקלקלותם יוליכם יי' את פועלי האון שלום על ישראל, כחשקי. מרדכי ב"ר יצחק צב"י.
